השעה הייתה חצות.
מיכאל וברוך ההומו ישבו על קצה המדרכה ובהו באור הכחול המהבהב
שהאיר לסירוגין את התור ההולך ומתארך בכניסה למועדון.
מיכאל הוציא שתי סיגריות ונתן אחת לברוך ההומו.
"נו מתי הוא יגיע?, הוא לא אמר אחת עשרה וחצי?" שאל מיכאל.
ברוך ההומו נשף את העשן מריאותיו והינהן בחוסר רצון, "הוא יבוא
אתה תראה" הוסיף.
מיכאל לקח שכטה אחרונה וזרק את הסיגריה על המדרכה.
"בוא נעשן ג'וינט אחד וניכנס" הציע מיכאל ביאוש.
ברוך ההומו הוציא שקית נייר מכיסו וברר מתוכה ג'וינט ארוך
במיוחד.
"הצ'אנס האחרון של שלומי" אמר תוך שהוא מדליק את נייר הגילגול
המחודד.
מיכאל וברוך ההומו החלו לעשן בתורות עד שהג'וינט נגמר.
"נכנסים!", הכריז מיכאל.
מיכאל קם מהמדרכה והצטרף לתור המהבהב.
"נו אתה בא?" צעק מיכאל לברוך ההומו.
ברוך ההומו הביט בפעם האחרונה אל מורד הרחוב והצטרף למיכאל.
כשנכנסו, מיכאל ניגש ישר לבר והביא שתי בירות.
מיכאל וברוך ההומו התישבו על אחת הספות המעוגלות והניחו את
הבירות על השולחן.
"אני עושה את זה רק מתוך אהבה" אמר מיכאל, לאחר שסיים לבלוע
חצי ליטר.
ברוך ההומו לא שמע שום דבר ממה שמיכאל אמר,בין השאר בגלל
המוסיקה במועדון, אבל בעיקר בגלל כמות האלכוהול שזרמה בדמו
והקהתה את שמיעתו, אז הוא הדליק ג'וינט נוסף והינהן.
כשברוך ההומו חזר בשאלה הוא החליט שאם מותר לזיין גברים, אז
מותר הכל ומאז אחוז האלכוהול שבדמו באינפלציה.
השעה הייתה אחת והמועדון החל להתמלא.
מיכאל, שכבר הבין שברוך ההומו לא שומע כלום, המשיך במונולוג:
"אם אני לא אוהב את הבחורה אני לא נוגע בה".
"מאז שנפרדתי מענבל אני לא מזיין" אמר תוך כדי שהוא בוהה
בברוך.
ברוך ההומו, שפתאום הבין כמה שהוא בודד  הלך לשירותים וירה
בעצמו.
מיכאל נשאר לבד.
פתאום הוא חייך, מכיוון שברוך שכך כמה ג'וינטים על השולחן.
מיכאל הרים אחד והצית, העשן שעלה ממנו חבר לשאר העשן במועדון
למעין ענן.
כשסיים לעשן, הוא קם והלך לרקוד.
פתאום נשמעה צרחה שהייתה חזקה יותר מהמוסיקה.
"משהו התאבד בשירותים" צעקה בחורה.
המוסיקה נשתתקה, האנשים קפאו במקומם, רק הכחול המשיך להבהב.
המועדון החל להתרוקן במהרה.
מיכאל לבש את מעילו ויצא מהמועדון.
"חרא מסיבה" סינן.
"שוב נתקשר לנילי השמנה, היא תמיד תשמח לאיזה חפוז" חשב
לעצמו.
מיכאל הוציא את הפלאפון מכיסו וחייג את המספר שהיה קבוע
בזכרונו.
"הלו נילי?".