זה כ"כ מוזר להגיע להבנה
שבך אני יותר לא מאוהבת,
ובו בזמן לדעת שאלייך אני קשורה
ועדיין עליך כל היום חושבת.

אני לא יודעת איך זה נחת עלי פתאום
ואולי הידיעה הזו צריכה בכלל להיות כואבת,
כי איך זה הגיוני שפתאום אחרי כ"כ הרבה זמן
בך אני יותר לא מאוהבת.

הייתה תקופה שעוד האמנתי שאולי נחזור
ושוב נהיה זוג אוהבים,
כל הזמן ניסיתי אל ליבך לחתור
ולהעלות לך זכרונות ישנים ויפים.

אך לאחר זמן מה הבנתי
שמה שצריך לקרות יקרה,
כי בסכ"ה הכל לטובה
ובסופו של דבר כל אחד עם בן זוגו יחיה.

התחלתי לשים לב לדברים מהצד
והבנתי שצריך לתת לך זמן להתבגר,
אני לא מנסה אותך לשפוט
אבל יש דברים שאיתם אני לא משחקת יותר.

אני יודעת שהשינוי ברגשות שלי
הוא בעקבות משהו שאמרת או עשית
ואז נפל לי האסימון והבנתי
שבלי לשים לב,ברגשות שלי שיחקת.

אבל אני כבר הייתי חכמה ובעלת ניסיון
ודעתי הייתה ברורה ואיתנה
שאלייך כרגע אני ממש לא חוזרת,
זה לא מתאים עכשיו לא לי ולא לך.

ותוך כדי המשחקים בשיחה
צפיתי אותך ובפח לא נפלתי
ואז אתה הודת בטעותך
וידעתי שעכשיו אני אותך ניצחתי.

בכוח הנסיבות,הזמן,והרצון
אני עדיין אליך קשורה
ואחרי כל הדברים שעברנו ועשינו
אני ממש לא חושבת שזה דבר רע.

אך הרגש הוא רגש חזק
ואליו אני לא מתכחשת,
ידיד,חבר,אהוב יקר
בך אני יותר לא מאוהבת.