ג'ק הוא הכי טוב שלי, הוא חי בקופסא בחדר שלי שכתוב עליה משהו
שאמא אומרת שהוא בשפה של הגויים - "ג'ק בקופסא" אני אומר לה
שאני יודע, היא מחייכת ואומרת לי שזה מה שכתוב "זה מטופש אני
כבר יודע את זה" אבל היא רק מחייכת ואומרת "גויים, לך תבין".
אמא לא אוהבת את ג'ק, היא אומרת שגם הוא אחד מ"הם" , כשדודה
שלי באה לבקר היא הביאה  לי אותו ואמרה לי שזה ג'ק, אמא אומרת
שדודה שלי היא אחת משלנו אבל גרה עם הגויים בארץ שלהם אמא צחקה
ששאלתי אותה בשקט, כשדודה הייתה במקלחת, עם היא מרגלת בשבילנו
כדי לשמור שהגויים לא ינסו לקחת את אלוקים, אבל אני יודע את
האמת, אפילו יש לה מזוודה כזו,כמו של מרגלים.
ג'ק לא כמו הדויים שאמא סיפרה לי עליהם הוא לא שונא אותי ולא
רודף אותי כי אני לובש כיפה, הוא החבר שלי והוא מזה אוהב אותי,
כל פעם שאני פותח לו את הדלת של הקופסא הוא ישר קופץ על הקפיץ
שלו ומשתולל משמחה על כמה שהוא התגעגע אלי! אמא אומרת שהוא
קופץ כי הוא כמו כל הגויים רוצה להגיע לאלוקים לו מספיק המעמד
שלוכאדם ככה הם כולם, בונים בניינים גבוהים ושולחים חלליות
לחלל "בני אדם מקומם על הארץ שאלוקים נתן לנו! תראה, תראה מה
יקרה להם בסוף, כבר עכשיו נופלים להם בניינים והחלליות שלהם
מתפוצצות ולמה?" אמא תמיד עונה לעצמה "כי הגויים תמיד נלחמים
אחד בשני מי יקח את אלוקים ראשון!" פה היא מדברת על הגויים
השניים אלו שחיים איתנו בארץ, יש להם מן מחלה כזו שגורמת שיהיו
להם התקפים כאלה שהם חוטפים "מטענים" שמתפוצצים שהם עולים על
על אוטובוסים כמו החצ'קונים של רחלי אחותי, אבל זו מחלה של
גויים אז אם לא ניתן להם להתקרב אז לא נחטוף אותה. ג'ק לא אחד
מאלה, הוא מאלה שבטלוויזיה.
אני לא דואג לג'ק, הוא יושב לו על הקפיץ שלו והוא לא יברח לי
למעלה לאלוקים, כמו שסבא עשה לסבתא שגויים אחד חטף את אחד
ההתקפים האלו שלהם על האוטובוס שלו. כשסבא היה מסיע אותי
באוטובוס שלו הוא היה מספר לי סיפורים על מתי שגויים שלטו פה
בארץ, גויים אחרים אלו מהקפה ואז אלו מהטלוויזיה, חברים של
ג'ק, באו ועזרו לנו, אמא אמרה שהם רק רוצים שנחשוב שהם חברים
כדי שגם אנחנו נהפוך גויים כמוהם ואז הם יוכלו לגנוב את
אלוקים, הם שוטפים לנו את המוח היא אומרת, אז אמרתי לה שפשוט
נשים צמר גפן באוזניים ואז הם לא יוכלו לשטוף כלום, היא רק
צחקה ואמרה שיום אחד אבא יקח אותי לרב שיסביר לי הכל.
אני אוהב את הלבוש של ג'ק, הוא צבעוני כזה ויש לו כובע מגניב
כזה, לא כמו שאנחנו שמים, יש לו פעמונים בקצה שמצלצלים שהוא
קופץ והפנים שלו צבועות בצבעים יפים. שבת אחת אחרי החמין,
נשארתי לבד בבית כי כולם הלכו לבית כנסת חוץ מלאה האחות
השלישית והכי גדולה שלי אחרי רחלי, היא ישבה בחדר שלה ושמעה את
המוזיקה הזו שלה, של הגויים, אמא לא אוהבת את זה אבל אבא אומר
לה בשקט "ככה זה הנוער היום. אל תדאגי, זה יעבור לה". ישבתי
בחדר וג'ק נראה כל-כך בודד הוא לבוש כזה יפה וצבעוני וכולם
מסביב שחור ולבן, רק לאמא יש כמה בגדים של סבתא מהתקופה שהיא
גרה בארץ של הגויים, אלו עם הבאגטים והשפמים המצחיקים, היו לה
שמלות צבעוניות כאלה, עם ציורים וגם כובעים כאלה, עם נוצות
וציורים של פירותץ נכנסתי לחדר של אמא והוצאתי אותם מתחתית
ארון התלייה וחיפשתי בגדים כמו של ג'ק, בסוף מצאתי שמלה כזו
אדומה עם ציורים בכחול וכובע בצבעים דומים, לא היו לו פעמונים
כמו לג'ק אבל מצאתי כמה עגילים שצלצלו דומה שנערתי אותם ביחד,
והכי חשוב הושבתי את ג'ק לידי מול המראה וצבעתי את הפנים כמעט
כמו ג'ק בצבעים של אמא. שסיימתי הסתכלתי על עצמי במראה, לא
בדיוק מה שדמיינתי אבל קרוב מספיק. ג'ק היה כל-כך מאושר! הוא
קפץ אפילו יותר ואני הצטרפתיץ אחרי שעה ככה אמא חזרה ואני
שראיתי אותה התחבאתי מאחורי הספה וכשהיא נכנסה קפצתי וצעקתי
"אמא, תראי, אני כמו גויים!" היא תקעה בי מבט כזה כמו שהיא
תקעה בלאה שהיא יצאה מהבית עם המכנס הכחול המוזר הזה.
אמא הייתה מאוד שקטה כשהיא הפשיטה מעלי את הבגדים וניקתה את
האיפור אמרתי לה שלא רציתי שג'ק יהיה בודד "הוא הגויים היחיד
פה את יודעת" לחשתי "אומרים גוי" היא ענתה לי בשקט ואני ידעתי
שעדיף להישאר בשקט הערב. היא לא הייתה שקטה כשהיא דיברה עם אבא
ואבא כרגיל הסתכל על הנעליים שלו והנהן כמו אז עם לאה. באותו
ערב אמא נכנסה אלי לחדר ולקחה את ג'ק רציתי להתנגד אבל המבט
שלה שוב, הוא גרם לי להתקפל בפינת המיטה שלי, עקבתי אחריה במבט
וראיתי אותה שמה את ג'ק בארון הכי גבוה, ג'ק קרא לי אבל לא
יכלתי לעשות כלום.
אחרי כמה ימים אמא צעקה שוב על לאה שלבשה את המכנס הזה שלה
שהיה קרוע חולצה שחורה שגם הייתה קרועה בצוורון ובשרוולים, לאה
ברחה לחדר שלה בוכה וטרקה את הדלת, שמעתי את המוזיקה מהחדר שלה
בהרבה קול ואמא הלכה לצעוק על אבא שכבר מראש התחיל לחקור את
הרצפה ולשחק עם הזקן. לאה תמיד הייתה נחמדה אלי, לא כמו יצחק,
יעקב ואור האחים הגדולים שלי שתמיד צחקו עלי שהפאות שלי לא
גודלות, לא שאני רוצה, אני רואה איך צוחקים עליהם בעיר וחוץ
מזה, גם אני חושב שזה מכוער, הלכתי לחדר של לאה ופתחתי לאט את
הדלת נעל כבדה עם תחתית עבה פגעה בקיר ליד הראש שלי ככה
שהרגשתי רוח שהיא עברה "או סליחה חמודי, חשבתי שאתה הסתומה"
ככה היא קוראת לאמא, אבל רק לידי, זה הקוד הסודי שלנו! לאה
חייכה אלי דרך הדמעות ופרסה את הזרועות שלה לחיבוק, רצתי אליה
וקפצתי לתוך חיבוק כמו תמיד, אני אוהב שהיא צוחקת יש לה קול
נעים וחוץ מזה, לפעמים אפשר לראות לרגע את הברזל שנתקע לה
בלשון, על זה אמא עוד לא יודעת. לאה מחצה אותי והתנדנדה במקום,
אבל זה היה נעים "אתה לא אחד מהם נכון" היא לא דיברה על גויים
"אתה בצד שלי, אל תקשיב להם, תראה את העולם בדרך שלך, עם הדעות
שלך, תמצא בעצמך את אידיאולוגיית החיים שלך, תבטיח לי!" "אני
מבטיח!" אמרתי בקול הכי נשבע שאפשר "אני אמצא את ה-אי..."
"אידיאולוגיה, אתה תבין" היא חיבקה אותי חזק לתוך החזה שלה,
אני אוהב את זה חם ורך שם. פתאום נזכרתי בג'ק שיושב לבד בארון
כל-כך הרבה זמן "אני מתגעגע לג'ק" מלמלתי לה לתוך החזה "אני
יודעת מתוק, אבל אתה יודע איך הסתומה, היא לעולם לא תיתן לך"
תוך כדי המשפט היא התחילה להתנדנד שוב וליטפה לי את הראש "אתה
יודע שמה שעשית זה בסדר, תמיד תזכור את זה! מותר לך להתבטא
ולהיות מה שאתה רוצה!" "אני יודע, זו רק הסתומה, אני מתכוון
אמא" היא חייכה שוב את החיוך הזה ונישקה לי את הראש איפה שפעם
הייתה הכיפה שאני לא יודע אפילו יודע מתי היא נפלה.
כשכמעט נרדמתי בחיבוק נזכרתי בדבר שסבתא אמרה - ששמנו את סבא
מתחת לאבן באדמה - ורק עכשיו הבנתי, קפצתי וכנראה שלאה נרדמה
כי העיניים שלה היו אדומות צורה שונה והיה לה מבט חמוד כזה
"לאה, לאה, בואי מהר!" גררתי את לאה אחרי וקיפצתי ליד הארון
הגבוה, לאה גבוה יותר מאמא ואפילו קצת יותר מאבא במיוחד
בנעליים המוזרות האלו. היא הורידה אותו בקלות "אתה יודע
שהסתומה תיקח אותו בחזרה" "אני יודע אבל, לאן שהוא הולך הסתומה
אף פעם לא תגיע!" מה שג'ק לא ידע זה שהוא לא יכול לקפוץ עד
אלוקים, אבל אני יודע סבא גילה לי... לאה עזרה לי לחפור בור
ליד הגדר ואפילו אחד מהחיילים שליד הכניסה בא לעזור לנו, הוא
לא שאל שאלות רק חייך אל לאה חיוך מטופש. לאה עזרה לי להוריד
את ג'ק מהקפיץ שלו "אתה בטוח, מתוקי?" "סבתא אמרה שלפעמים
לאהוב מישהו זה לדעת לתת לו ללכת" לאה חייכה ופרעה לי את השער
"אולי אני זו שצריכה ללמוד ממך" עד אז הבור כבר היה עמוק מאוד,
הטריק הוא, כמה שיותר עמוק ככה מגיעים יותר מהר. נישקתי את ג'ק
על הכובע כדי לא להרוס לו את האיפור והחיוך שלו היה גדול
מתמיד, לאה הניחה אותו בעדינות בבור בזמן שהחייל הביא אחת
מהלבנים הגדולות - אלו שחברות של אמא כל הזמן זורקות עליו ועל
חברים שלו - הוא גם הוציא טוש שחור מכיס קטן ליד הברך. לאה
כתבה עליו משהו באותיות של אמריקאים אלה הגויים מהטלוויזים -
חברים של ג'ק - קוראים לזה אנגלית לאה הבטיחה שהיא תלמד אותי
יום אחד ו גם על הגויים האחרים, 'אר' 'איי' 'פי' לאה אמרה לי
שזה קיצור ל'נוח על משכבך בשלום' באנגלית ואני ביקשתי ממנה
לכתוב גם חברי הטוב ביותר - האמריקאי ג'ק! ולמטה, למטה היא
הראתה לי איך כותבים את השם שלי וג'ק באנגלית וכתבתי לגמרי
לבד! עם קצת עזרה מלאה.ישבתי מול האבן של ג'ק והחייל הביא
פרחים - כמו ששמו לסבא - מהצד השני של הגדר, הוא ולאה עמדו בצד
ועכשיו ללאה היה חיוך מטופש כזה והחייל עשה כמו אבא רק שלפעמים
הוא הסתכל על לאה ועשה חיוך כזה בזמן ששיחק עם צ'ופצ'יק קטן על
האקדח הגדול שהיה לו על הצוואר. אני יתגעגע לג'ק אבל אני בטוח
שהוא מזה מאושר כי הוא יודע כמה אני אוהב אותו עכשיו, לאה
שומרת את הקופסא אצלה בחדר בשבילי, נתתי לו ללכת והוא עכשיו שם
למעלה עם אלוקים ושם גם עם סבא וכל האמריקאים והגויים האחרים
שהצליחו, כמו ג'ק, להגיע לאלוקים.