עייפות וכאב,
כאב ותשישות,
מאבד רגשות, מאבד אנושיות...

כמו אריה כלוא,
כמו חיה פצועה,
מחפש אותך,
במבוך האהבה...

זכרונות חקוקים בסלע
חתכים עמוקים בלב,
מנסה להבין, לשם מה הכאב?

התקווה,
כבר אינה קיימת...
הלהבה,
כבר אינה נושמת...
הרצון,
מזמן נעלם...
עוד חלום התפורר,
ממש כמו כולם...

ואחר כך...
שוב דממת המוות,
ואיתה,
הרצון החזק ביותר.
שוב,
אינו מאחר,
מכה בך, ומכה בך,
ואתה עומד ואינך עושה דבר,
אין מקום מסתור,
אולי כבר מאוחר...
ניחוח המוות משכר,
מוביל את הנפש לצד האחר,
ואין חזרה,
ואין חרטה,
ממשיכים הלאה
כנגד האמונה.....

מצפון נקי...
ללא חטאים...
נפש שנבגדה...
אינספור פעמים...
להב אחד, כסוף...
וגרוני... שסוף...