"איההההההההה" צעק שמעון "למה דווקא אני?"
כמו תמיד שמעון היה חייב לקום מהצד הלא נכון של המיטה ולהתקע
בקיר, אבל שמעון הוא שמעון. וכשאתה שמעון אתה מתרגל לזה. שמעון
הסתובב לצד השני של המיטה, שלח רגל וקם. תוך כדי הקימה (שאגב
לוותה ב"אוך איי איה הגב") הוא הביט בשעון הקיר הירוק שעל הקיר
ומלמל לעצמו: "הממממ" וזהו. כי כשאתה שמעון אתה לא צריך למלמל
יותר מדי כדי לדעת מה אתה רוצה. אז שמעון התלבש וכמובן הכניס
את שתי הרגליים לאותו מקום במכנסים ואיכשהו הצליח לגרום לזה
שהחולצה שלו תיכנס לנעל שמאל, אבל כשאתה שמעון אתה כבר לא
מתרגש מזוטות שכאלה. אז כשסיים שמעון להתלבש הוא ירד למטבח
(בעצם התגלגל במדרגות עד שהוא הגיע) והכין לעצמו כמו בכל בוקר
חביתה מביצה וחצי וקצת סוכר, תשאלו למה וחצי? ולמה סוכר?
התשובה פשוטה: כשאתה שמעון, מביצה וחצי נשארת רק ביצה אחת כי
השניה מוצאת דרכה לרצפה, והסיבה לסוכר היא שאם שמעון היה רוצה
סוכר כמובן שהיה יוצא מלח. וכך שמעון שלנו חי בשלווה, תוך שהוא
מוצא את המתכון הנכון לכל דבר.

ביום המסוים שסיפורינו עוסק, קם שמעון, למרבה ההפתעה, בצד
הנכון של המיטה! שמעון ניסה לראות מה לא בסדר, הסתובב כמו שהוא
רגיל לצד השני ונתקע בקיר, אז הוא הסתובב לצד הנכון שלח רגל
וקם. כשהזדקף הוא לא הרגיש את כאבי הגב התמדיים, הוא הביט
בשעון הירוק ומלמל לעצמו "היי! כבר 7 ורבע עוד 45 דקות אני
צריך לצאת לריצה היומית" ולפתע הבין שהוא אף פעם לא רץ! ואז
הוא התחיל לשים לב לשינויים המדהימים שחלו באותו היום. הוא ירד
במדרגות בלי להתגלגל, הכין חביתה וביצה וחצי שלמות נכנסו
למחבת, ואח"כ הוא היה צריך להכין מחדש כי חביתה עם סוכר זה
בכלל לא טעים!. ואז הוא נזכר שהוא ממהר, הוא יצא לרוץ ואח"כ
חזר הביתה התקלח, ולמרבה הפתעתו הוציא את חליפת 3 החלקים
שמעולם לא ידע על קיומה ויצא לעבודה נוסע במכונית ששיכת לו בלי
שידע, הוא הגיע למשרד שמעולם לא ידע שהוא קיים, קיבל את תיק
המשימות מהבוס שלא הכיר, וקיבל פרחים לכבוד יום נישואיו מאשתו
שבכלל לא פגש.
"יום מוזר בלי ספק..." הרהר שמעון בליבו "צריך לבדוק מה קורה
פה!" שמעון סיים לעבוד וחזר לביתו. בבית חיכתה לו אשתו שאגב
היתה אחת הנשים היפות ששמעון ראה. שמעון החליט לשאול אותה מה
הולך פה.
"שלום אשתי" קרא שמעון לאשתו "מה שלומך?"
ולפני שאשתו הספיקה לענות צעק שמעון: "אולי תסבירי לי מה הולך
פה?????"
אשתו פתחה את הפה לענות ו...

"איההההההההה" צעק שמעון "למה דווקא אני?"
כמו תמיד שמעון היה חייב לקום מהצד הלא נכון של המיטה ולהתקע
בקיר, אבל שמעון הוא שמעון. וכשאתה שמעון אתה מתרגל לזה. שמעון
הסתובב לצד השני של המיטה, שלח רגל וקם. תוך כדי הקימה (שאגב
לוותה ב"אוך איי איה הגב") הוא הביט בשעון הקיר הירוק שעל הקיר
ומלמל לעצמו: "הממממ" וזהו. כי כשאתה שמעון אתה לא צריך למלמל
יותר מדי כדי לדעת מה אתה רוצה. אז שמעון התלבש וכמובן הכניס
את שתי הרגליים לאותו מקום במכנסים ואיכשהו הצליח לגרום לזה
שהחולצה שלו תיכנס לנעל שמאל, אבל כשאתה שמעון אתה כבר לא
מתרגש מזוטות שכאלה. אז כשסיים שמעון להתלבש הוא ירד למטבח
(בעצם התגלגל במדרגות עד שהוא הגיע) והכין לעצמו כמו בכל בוקר
חביתה מביצה וחצי וקצת סוכר.
ומאז שמעון חי עם עצמו באושר ואושר עד עצם היום הזה.