אני עומד ומביט בה, כשהיא ישנה. ועיניה עצומות ברכות.
אני מביט בה וליבי נצבט. הימים הקשים שעברו עליה לא פגעו ביופי
פניה. אני מביט בה וחושב... איך אפשר להציל את נשמתה הפצועה?
אני עומד ומביט בה, ילדת הגורל שלי, כל כך יפה,כל כך עדינה,
ואני רק מביט בה... מיוסר ומאוהב.
אני עומד ומביט בה, והיא מתהפכת בשנתה,על מה היא חולמת?
אני מביט בה, ורוצה לגעת, לחוש בה, לחבק אותה, לנשק את הכאב
בעיניה... והיא ישנה.ילדת הגורל שלי,שהגורל אכזר אליה כל כך.
אני עומד ומביט בה, מתפלל שתתעורר, כדי שאוכל לומר לה את כל מה
שרציתי לומר, אך היא ישנה, ואני רק מביט בה... מיוסר ומאוהב.
אני עומד ומביט בה,שפתיה המלאות אדמדמות כשעות בין הערביים,
ואני לא יכול להתאפק... אבל אני מתאפק. לא מעיר אותה, את ילדת
הגורל שלי. מתפלל שאני והיא-זה רשום בכוכבים, אפילו שהכוכבים
כל הזמן משקרים לי. אני מחכה לה שתתעורר. אני עומד ומביט בה
וציפיותיי נשברות- היא עוד לא מתעוררת, ואני רק מביט בה...
מיוסר ומאוהב.
השמש עולה מסנוורת את פניי והאור שבחדר פורץ מעיניה,
עיניה הפקוחות לרווחה מחייכות אליי,בעוד פיה סגור.
ילדת הגורל שלי, אני מתקרב למיטתה, וליבי בוער בחזי,מאיים
לפרוץ החוצה, היא מביטה בי בעיניה התמימות, ואני מקפץ אצבעותיי
לאגרוף בכדי למנוע מעצמי לאמצה חזק אל גופי,
ילדת הגורל שלי. לפתע אצבעותיה נוגעות בפניי והיא מביטה בי
ברכות, ילדת הגורל שלי, המיועדת.
ואני עומד ומביט בה,והיא קמה, עומדת מולי, לפתע האגרוף נפרץ,
ואני מחבק אותה חזק, כל כך חזק, וקובר אצבעותיי בשערה הרך.
ילדת הגורל שלי. כשאני מתרחק מעט ואוחז בפנייה, הכול ברור,
מה עליי לעשות, אני מנשק לה ברכות בשפתיה, ואח"כ מנשקה בכל
פניה כאחוז שיגעון.
היא עוצרת את פרץ רגשותיי, ומרחיקה אותי מעט, והיא מחייכת
אליי,
ילדת הגורל שלי, ומנשקת לי על כף ידי, היא מבינה, והיא סולחת,
שנתתי דרור לתשוקתי.
אני עומד ומביט בה, מחכה לסימן, שתאמר שסולחת, שתאמר שהכול
מובן, הרי לא תאמר אוהבת, זאת אני יודע.
אני מביט בתווי פניה וליבי פועם כה חזק... אני משתגע...
והיא מביטה בי, כלא מבינה, התהליכים שעוברים בי כמו סערה,
ילדת הגורל שלי, והקורבן שלה.

אני עומד ומביט בה, והיא לוחשת: "תודה,תודה על הכול"
לוקחת חפציה ונעלמת,
                            ואני עומד ומביט בה...
                                מיוסר ומאוהב.