אי שם בארץ שלווה ויפיפיה, מכוסה מישורים ירוקים ושטופי שמש,
הרים אמתניים וזקופים הנושקים לשמיים התכולים שמשקפים את האדמה
כראי ואגמים כחולים ונוצצים מלאים בדגים יפייפים בשלל ציבעי
הקשת , חי לו נשר יפה תואר, אמיץ וגאה.
כל שראו עיניו היה שלו, והוא עף בחופשיות על גבי הרוחות
הנעימות מעל למישורים הירוקים, בין ההרים האמתניים ואל תוך
השמיים הצלולים.
דבר לא חסר לנשר בארץ השקטה והפורייה והוא היה מאושר.
ואז, יום אחד, לפתע, בעוד הנשר עף לו בשלווה מעל המישורים
היפייפיים, החלה פורצת סערה.
הנשר המבולבל לא ידע מה עליו לעשות במצב זה, שהרי בכל ימי חייו
לא פרצה סערה בארצו השלווה ושטופת השמש, החל לברוח ולחפש
מחסה.
והינה בעוד הוא מתעופף, לפתע הבחין בעלמה צעירה העוברת על
אדמתו. למרות הסערה היטיב הנשר לראות את האורחת היפיפיה,
והמראה שווה את עיניו וליבו.
ואז, בעודו מהופנט ושקוע בעלמה היפיפיה, הבקיע ברק את השמיים,
אץ אל עבר הנשר ההמום ופגע בחזהו.
הנשר האומלל לא הרגיש דבר מלבד חום המציף את גופו בעודו צונח
מין השמיים, מנותק מין המציאות, אל בין רגלי העלמה.
העלמה ריחמה על הנשר הפצוע ואספה אותו אל חיקה, ומשם אל ביתה
שבכפר הסמוך. העלמה שמה את הנשר בכלוב מברזל, דאגה לו לכל
צרכיו והעניקה לו את מלוא תשומת ליבה.
הנשר החלים במהרה והיה מאושר על מזלו הטוב. מחלון הבית שליד
כלובו ראה הנשר את אותם המישורים הירוקים, ההרים האמתניים
והשמיים התכולים שהיו פעם ביתו, אך המצב החדש מצא חן בעיניו,
שהרי העלמה סיפקה לו מזון, מים, חום וכל דבר אחר שהיה צריך.
טוב היה לנשר עם העלמה, אבל משהו אי שם בפנים הציק לו. מכיוון
שלא יכל הנשר להגיד מה הדבר, החליט שלא לחשוב עליו ולהנות
מחייו החדשים.
כך עברו להם השנים והעלמה המשיכה לטפל בנשר באופן מסור ולהעניק
לו את כל שרצה, אך עם כל שנה שעברה גבר אותו הדחף הקטן בתוכו
עד שלבסוף הפך לבלתי ניסבל.
עתה ידע הנשר מהו אותו הדחף, היתה זו הכמיהה לשוב אל ארצו
השקטה והשלווה.
הוא התגעגע לרוחות הנעימות המלטפות את כנפיו, למישורים
הירוקים, להרים האמתניים שהתגרו בו בגובהם, לאגמים הכחולים
מלאי הדגים הציבעוניים, אך יותר מכל לשמיים התכולים והנצחיים
חסרי הגבולות.
בלב כבד החליט הנשר לעזוב את העלמה שטיפלה בו כל אותם השנים
ולחזור שוב בגאווה אל ארצו הפורייה.
והינה כשניסה הנשר לצאת מכלובו גילה לפתע כי הכלוב נעול.
לא משנה עד כמה חזק ניסה, לא הצליח הנשר האומלל לשבור את
המנעול.
ואז נכנסה העלמה, המפתח בידה, התקרבה אל הכלוב וליטפה את הנשר
המתוסכל - אך את המפתח לכלוב הקסמים שמרה
לעצמה.
וכך עברו להם השנים והנשר נהיה זקן ושפוף.
הנערה המשיכה לדאוג ולטפל בנשר במסירות, והוא, כל שנותר לו
לעשות זה להביט דרך החלון אל עבר הנשר החדש והגאה,
שמרחף לו חסר דאגות, בארץ השלווה שפעם היתה שלו, על הרוחות
הנעימות שפעם היו שלו, מעל המישורים הירוקים שפעם
היו שלו, בין ההרים האמתניים שפעם היו שלו, בשמיים התכולים
והנצחיים שפעם היו שלו, מרחף לו חופשי וגאה,
עד שימצא את העלמה שלו...