אני שמחה. כן, שמחה. בטח חדש לכם שמישהו שמח ועוד מכריז על זה
ככה בקול- אני שמח! מוזר. איך זה יכול להיות שיש מישהו שמח
בעולם?! אבל, כן, אני שמחה. אני יודעת מה אתם חושבים- "היא בטח
משוגעת". אולי. אולי באמת צריך להיות מטורף בשביל להיות שמח.
אבל עזבו אנליזות פסיכולוגיות. ככה אני מרגישה. ולא, החיים שלי
לא כאלה טובים, שברור שאני אשמח כי יש לי חיים מושלמים. אני
אגלה לכם סוד. חיוך. זה מה שעושה את זה. אני כל הזמן מחייכת.
כשפגשתי את החבר שלי-חייכתי. כששמו אותי בחמש יחידות-חייכתי.
כשאימא שלי חיבקה אותי, סתם בלי סיבה- חייכתי. כשקניתי בגדים
חדשים- חייכתי. וכשמצאתי את האלוהים - חייכתי. חיוך גדול. ענק.
כנה. מאושר.
וכשהחבר שלי זרק אותי- גם חייכתי. וכשנכשלתי בבגרות- חייכתי.
וכשאימא שלי אמרה לי בקור רוח שהלוואי שלא הייתי הבת שלה ושהיא
שונאת אותי- חייכתי. וכשעליתי חמש קילו בחג- חייכתי. וכשאיבדתי
את האמונה... כשאיבדתי את האמונה- חייכתי.
אז הסתכלתי במראה וראיתי את עצמי, מחייכת. וחשבתי לעצמי שאם
אני מחייכת, אני בטח שמחה.