איך אני אוהב ללכת במורד ההר. להסתכל על הנוף, לצעוד באיטיות,
כאילו בוחן את הקרקע תחת משקלי בכל צעד לפני שאתחיל בבא אחריו.
רק בירידה מההר יש לי זמן להסדיר את הנשימה, לשחרר את השרירים
הכאובים, לנוח. פעם הייתי צריך לרוץ במהירות עד מרגלות ההר,
כאילו שאני מנסה לתפוס את הסלע המתגלגל לפני שייעצר מעצמו.
כאילו שהייתי מצליח אי פעם. רק לפני כמה חודשים הגיע פקודת
מטכ"ל חדשה שאסור לרוץ במורד תלול, מסיבות בטיחותיות, ומכיוון
שזה דופק את הברכיים. מאז הרבה הרבה יותר קל לי לראות את הסלע
מתגלגל חזרה למרגלות ההר כל פעם שאני מצליח לדחוף אותו עד
הפסגה - כי עכשיו כל פעם שהוא מתגלגל חזרה, אני יכול סוף סוף
לנשום. |
