[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נסיכת הסיוטים
/
נזכרת בך

עכשיו אני נזכרת בך פתאום, אחרי שלא זכרתי אותך הרבה זמן. אני
נזכרת בכל מה שהיית בשבילי, ושוכחת את כל מה שלא היית. אני
נזכרת בחיבוקים שלך, אני נזכרת בשיחות, אני נזכרת באהבה. לצד
כל הזיכרונות האלה איני יכולה שלא לתעב אותך על מה שהפכת
להיות. איני יכולה להתעלם מכמה אתה לא שם יותר.

אמא שלי תמיד אומרת לי להפסיק. זה לא חשוב מה, אבל העיקר שאני
אפסיק. לאמא שלי גם יש תמיד איזה דבר תובנה לומר לי בכל מצב.
נראה לי שאני רוצה להרוג אותה, אבל אני לא בטוחה. אם לא להרוג
אז לפחות להשתיק. נמאס לי. הלוואי ויכולתי פשוט להגיד לה
"תשתקי כבר", ושכל הסיפור יסתיים. אבל בחיים שלי כמו בחיים
שלי, שום דבר לא פשוט.

הבוקר דווקא הרגשתי טוב לשם שינוי. נכון, היה קצת קשה לקום אבל
שום דבר לא העיק עליי. כמובן שברגע שהבנתי שהשעון באמת מצפצף
8, והחלום באמת נגמר וצריך לקום, הכל התפורר בחזרה. פקחתי את
עיניי לעוד יום מאוס שאלוהים הנחית עלינו, לעוד יום של ציפיות
ואכזבות, לעוד יום של שתיקה.

לילה ארוך עבר עליי, עם הרבה תזוזות ואי נוחיות. אמנם לא היה
אף אחד לידי שם במיטה אבל הרגשתי את הנוכחות שלך שם. זה לא
שפעם היית שם או תהיה שם לידי, אבל משהו גרם לי לזוז טיפה
ימינה ולהשאיר לך מקום. מי יודע, אולי תרצה לקפוץ לביקור.
בחלום הופיע לי איזה איש כזה גדול עם פטיש והתחיל לדפוק לי על
הראש. זה קצת הפתיע אותי, וטיפה הכעיס, אבל ממש לא היה לי כוח
להפריע לו להכאיב לי, אז פשוט הנחתי לו לעשות לי חור שמה בראש
החלול שלי. כשהוא סיים הוא נעלם בשבריר שניה ולא השאיר זכר,
חוץ מהחור בראש שלי כמובן.
ואז עבר איזה אוטובוס והאנשים בו הסתכלו אליי מתוכו כאילו
הייתי איזו אטרקציה, או אפילו מישהי מעניינת. הרגשתי חשובה.
בינתיים זזתי עוד טיפה ימינה כדי שיהיה לך נוח ולא תתכווץ. אם
הייתי יודעת שבאמת תבוא לא הייתי נשארת עם החור הזה בראש אבל
כבר מאוחר מדי.
כשהאוטובוס עבר, פתאום הגיע איזה ילד עם פעמון כזה שעושה צפצוף
מחריש אזניים. תחילה לא שמעתי אותו טוב, אולי בגלל החור בראש
והכל, אבל אז הצפצוף התחזק והתחזק עד שהייתי חייבת להתנתק
מהחלום המוזר הזה ולכבות את השעון המעורר.

הבוקר הזה היה שחור, שחור וכבד. השמים היו בהירים והשמש בצבצה
מבין העננים, אבל אני ראיתי רק שחור. הראש כאב לי מהפטיש הזה
שהרס לי את החיים ואתה לא היית שם בשביל לכסות לי את החור בלב.

ועכשיו, בדרך למקום שאני שונאת עכשיו יותר מתמיד, מקום שפעם
אהבתי לבקר בו רק בגללך, אני נזכרת בך. אני נזכרת בך אחרי שלא
זכרתי אותך הרבה זמן. הלוואי שבקרוב שוב אשכח אותך ולא אזכר בך
יותר לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בוא מהר, הרחוב
ריק.






מה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/2/03 18:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נסיכת הסיוטים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה