[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רביד ברק
/
המלך

קרניה האחרונות של השמש השוקעת השתברו על צריחי ט'ארות הלבנה
אל מול השמיים הצבועים באדום וכתום של שקיעה, מעניקים רגע של
יופי עילאי לצופה. רגע קצר, ולאחריו שקעה השמש, ועימה שקעה
ט'ארות, על צריחיה הלבנים, בנייה ורחובותיה, באפלה, אך הצופה
לא פנה מעל החלון. נקודות אור בהירות, מכאיבות, התגלו עם
האפלה. במהרה, היו מדורות הגורל האור הנראה היחיד סביב העיר
הנצורה, וסביבן, ידע הצופה, יושבים חייליו של הצאר, מחכים
להיכנס אל העיר, לבזוז ולגזול תושביה, להחריב את הצריחים
הלבנים, למגר את יופייה. הצופה היה מלך ט'ארות וכעת הוא סר מעל
החלון בכאב.

המלך יושב על כיסאו, בגבו אל החלון ופניו אל אולם השרים הריק.
כיסאות, שלושה עשר במספר, היו מסודרים סביב השולחן הגדול אשר
במרכז האולם. לא היו אלו כיסאות נוחים ככס עליו ישב המלך,
מרופד בבדי משי וקטיפה, משענתו עץ מגולף ועל רגליו תחריטי
אומנות, כיסא המלך. היו אלה כסאות פשוטים, ישרי זווית וגב, ללא
קישוט מלבד סמל נוצת העורב השחורה. פני השולחן היו חלקים מרוב
שימוש. מעל השולחן הזה, הפשוט, מזה מספר רב של דורות, הונהגה
ט'ארות ביד אמונה ואוהבת, על ידי  המלך ושריו אך כעת היה האולם
ריק והצאר יושב בחוץ.

המלך יושב על כיסאו, כוס היין בידו כבר ריקה. כמה היה רוצה
שאחיו יהיה כאן איתו. כמה היה רוצה שלא להיות כאן, היום,
הלילה, לבד. הוא זכר את היום בו לקח את אחיו לראות את האולם
הגדול לראשונה, עת מלאו לנער עשר שנים. הדבר נעשה בשעת שקיעה,
בהתאם למסורת, הילד הנרגש, משך את אחיו קדימה, אל האולם. הדלת
נפתחה אך כדי סדק על ידי המשרתים העומדים לצידה, כמעט בלתי
נראים בין הצללים. הילד החליק פנימה אל האולם הריק ואחריו הנער
המבוגר יותר. הילד רץ אל השולחן, בעיניים נוצצות, רגליו הקלות
משמיעות קול טפיחה רך על המרצפות העתיקות, אך הוא נעצר, כמה
מטרים לפני השולחן, כאילו הילה בלתי נראית משיגה אותו אחורה.
בהיסוס בלתי אופייני, ניגש אל השולחן הגדול, ידו מושטת קדימה,
נוגעת-לא נוגעת בפניו ופתאום, כמו נגלה לו סוד אותו לא ידע
המלך, הוא הצטחק אז, בקול פעמונים. המלך הושיט את ידו אל
השולחן, אך פניו, שהיו כעת מצולקות ובלתי נעימות למגע, לא
הציעו לחלוק עימו סוד. הצאר יושב בחוץ.

המלך ישב אל כיסאו. רוח קרירה הסיטה את הוילון, נושאת עימה
קולות אל תוך החדר. קולות התנגשות עץ בעץ, חרב בחרב. מספר
חיילים צעירים התאמנו בחצר המצודה, בקרב שהיה חצי אימון וחצי
הפגת מתחים והנאה. ככל הצעירים, שלא ראו עוד קרב, היו גם אלו
נכונים ונלהבים לקראת יום המחר, בטוחים בהיותם בני אלמות. המלך
זכר את החדווה שבאימון. החרבות, העשויות ממקלות לא היו קטלניות
אך המכות כאבו. הוא ואחיו למדו את אומנות הסיף מגיל צעיר. הם
למדו יחד, ויכלו זה למכותיו של זה, איש לא יכל להכריעם את לחמו
כצוות, מתואמים כמכונה, כאיש אחד. כאשר לחמו זה מול זה, היו
טובי הסייפים בארץ באים לצפות בקרב. גם הם היו נכונים לקראת
קרב ראשון, הם בילו את הלילה יחדיו, צופים אל האויב, מתכננים
את מתקפה. להט הקרב היה נורא, האויב, גדול במספר, הסתער כסופה
על שורת המגינים. חייל רחב גוף וגבוהה קומה קרב את המלך, בעודו
שקועה בקרב עם אחר. המלך ראה אותו קרב, הוא ידע שהמוות קרב,
הוא לא יספיק לסגת, להכות או להגן. הענק נפל לרגליו, כידון
מגבו, ומאחוריו, ללא קסדתו, שערו פרוע ודמעות על פניו, היה
אחיו. חלק המחיילים הצעירים שבחוץ, לא יזכו לראות עוד לילה.
מחר, אף לא אחד מהם, ישוש אלי קרב. הצאר יושב בחוץ.

המלך ישב על כיסאו. אור הירח, שיחק על המרצפות העתיקות, רודף
ובורח מהצללים. החצר הייתה שקטה כעת. חלק מהחיילים הצעירים
בוודאי הלכו לישון, לאגור כוחות לפני יום המחר, חלק פנו לצפות
על מדורות הגורל. אחד או שנים, אולי פנו להתבודד בחורש, למלמל
תפילה לפני אל זה או אחר, שישמור, שיעניק אומץ, כוח או ניצחון.
אחיו גם הוא היה פונה אל החורש, אך לא אל האלים. המלך נהג
לצפות בו, מהחלון שבחדר אשר מאחורי אולם השרים, בשעות הלילה,
לאחר סיום ישיבת המועצה. אחיו היה מהלך בחורש, מהרהר בתהפוכות
היום. לאחר הקרב הגורלי ההוא, שוב לא מצא יועץ טוב מאחיו.

המלך ישב על כיסאו. הירח כבר שקע ואל החדר אפל חדר קול שריקתה
המיוסרת של הרוח וקול נהיית התנים. התנים הם ידעו לזהות את
המתיחות שבאוויר, ידעו לבוא אל מקום בו צפוי היה להיות קרב.
עוד מעט, ילחם הוא באויביו המרים, עד חרמה, עד מוות, לבד. אין
לו אח כעת.

קרניה הראשונות של השמש העולה שוב השתברו על צריחי ט'ארות
הלבנה, הזורחים כעת, מול הערפלים האפורים-לבנים של הבוקר,
מעניקים, שוב, רגע של יופי עילאי לצופה. הנה שם, ילד כבן ארבע
עשר הילך בין הלוחמים, עוסק במיניי שליחויות שהטילו עליו אלו,
מאחוריו עוד נשמעו קולות הגחלים הרוחשות במדורות הגורל. רק
אתמול, עוד הקשיב בלהיטות לסיפורי המלחמה, והיום, חשב הצאר
בעצב, כבר יראה קרב בעצמו. בודד ועייף מליל השימורים קם הצאר
ממקומו והביט אל הצריחים הלבנים, אל המגדל הגבוהה, אל החלון
העליון, שם כך ידע, נמצא החדר שמאחורי אולם השרים הגדול ובדממת
ליבו זעק 'אחי'







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם חושבים
שבעולם מתוקן
נייר טואלט מנגב
עם אנשים את
התחת?



אחד בפראנויה
מהרמוניה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/2/03 19:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רביד ברק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה