אחחח, הידיים שלה...
יש לה אצבעות ארוכות וצחורות. את כל אחת מהן נוגדת ציפורן
ארוכה מרוחה בלק כהה. אין לי פטיש לאצבעות, אבל, התנועות של
האצבעות שלה מדהימות אותי כל פעם מחדש.

היא קמה מהמיטה בחוסר חשק וקופצנות. היא בקושי מתכופפת אל
הרצפה ובעזרת קצות אצבעותיה מרימה את זוג המכנסיים, שהורידה
בעייפות אתמול בלילה. תנועת סיבוב- הקפצה ופתח המכנסיים כבר
נתפס בכף ידה. האצבעות שלה תופסות את וו החזייה וסוגרות אותן
במומחיות ומיד מזדרזות ותופסות חולצה שתחמם את גבה החשוף.

היא יוצאת מהחדר ואני מזנק מהמיטה וממהר אחריה. היא שולחת יד
ארוכה אל הארון ושולפת כוס זכוכית. בקבוק החלב מתרכך לתוך ידיה
ונפתח בקלות. מוזגת, שותה, וסוגרת את הפקק שוב. הסתבך לה.
פותחת שוב. והפעם באיטיות וסלחנות, סוגרת שוב.

גומיה אחת ואצבעות מיומנות והתלתלים השחורים שלה כבר אסופים
לקוקו צמוד. עיפרון שחור. נמרח לה. היא מתקנת בעזרת האצבע
וממהרת לשטוף. האצבע לבנה שוב כמו שכנותיה.
היא צועקת לי מהצד השני של הדירה שהיא "ממש מאחרת", וארבע
אצבעות עוקבות מסמנות לי שלום מפתה.

היא בעבודה. האצבעות שלה מדפדפות בין עשרות תיקיות, מכינות
קפה, מתקתקות מדי פעם על המקלדת ומצביעות למשרד אליו צריכים
הלקוחות השונים להיכנס. היא מעבירה יד מלטפת בשיער שלה, מיישרת
שיערה שלא במקומה וחוזרת לניירות.

בדוכן הירקות היא בודקת כל פעם את העגבניות כמה פעמים, לוודא
שהן לא רכות מדי. מעבירה אצבעות ארוכות על כל אחת כאילו הן
ראויות לטיפול מלכותי שכזה. ואז כשהיא מתקרבת לדוכן עם
האבטיחים, מישהו שהבחין בידיים שלה עוד בתקופת העגבניות אומר
לה שהיא תבחר והוא יעביר לה את האבטיח-בחיר-ליבה אל העגלה.

לוחצת בעדינות על הידית של הדלת. היא נכנסת ורואה אותי ישן על
הספה. נועלת את הדלת בזהירות ובשקט. היא מתקרבת אלי, מתיישבת
לידי ומעבירה אצבע עייפה על אפי. אני מתעורר והיא מנשקת אותי.
אחחח, השפתיים שלה...