לפעמים כשהיא עומדת שם- במרכז הבמה וחושך מוחלט, האור פונה
אליה, היא מרגישה את דם הרקדנית הזורם בעורקיה.
פתאום בשבריר שניה היא מתחילה- היא רוקדת, משתחררת היא נמצאת
בעולם משל עצמה ואף אחד לא יכולה להפסיק אותה. המוזיקה רכה אך
בקולי קולות, הצעדים באים בקלות, יוצרים את ריקוד חייה.
עם כל צעד מתגברת העוצמה - היא מתארת שינויים, אהבות,רגשות
ומחשבות
לפעמים נעצרת המוזיקה והיא- עוצרת נשימתה, ממשיכה לרקוד כמו
ממשיכה לחיות ואז חוזרת המוזיקה כמו לוחשת לה סוד - והיא
ממשיכה לרקוד.
מדי פעם עוצמה ואז שוב רכות כמו עליות וירידות בתקופות
מסויימות...
כשנגמרת המוזיקה היא נזרקת על הרצפה, מקבלת מכה מקרשי הבמה -
כמו בחיים מהחברים שלה. היא נשארת שרויה על הרצפה הקרה, שוכבת
לה שם וגופה מצטנן- היא כבר לא מרגישה, דם הרקדנית כבר לא זורם
בה, זורם דם אנשוי ו"נורמלי" של אישה צעירה עם משפחה וקריירה,
אישה שהיא מסתירה באותה רקדנית, על אותה הבמה הקרה שעליה היא
שרויה עכשיו ולפני זמן קצר- סיפרה בצעדי מחול מלאים באנרגיה,
סיפור קצת עצוב הוא סיפור חייה...
עכשיו כל הקהל עומד על הרגליים, עומד וצועק ולא מפסיק למחוא
כפיים.