הטלפון צלצל,
זה היה בשבילי:
"הלו?" עניתי
-"היי עדן, מה קורה?"
-"הכל בסדר מה איתך?" זיהיתי את קולו של אור מעבר לקו, אור היה
החבר שלי עד לפני שבוע,
החלטנו להיפרד מכל מיני סיבות למרות שעדיין אהבתי אותו (לא
ידעתי מה הוא מרגיש) אבל החלטנו גם להשאר ידידים....
-"בסדר... אמממ... תגידי אני יכול לבוא אליך ללמוד למבחן
בהיסטוריה?"
-"אממממ... חכה רגע, אני אשאל את ההורים שלי..."
-"אין בעיה..."
הלכתי לשאול את אמא שלי אם היא צריכה אותי היום ואם ידיד שלי
יכול לבוא ללמוד איתי למבחן כי הוא לא מבין את החומר ואני רוצה
לעזור לו...
-"סבבה. אמממ מתי אתה בא?"
-"אני יוצא עכשיו, בסדר?"
-"אחלה, אני מחכה לך..."
כעבור בערך 20 דקות נשמעה דפיקה בדלת,
פתחתי את הדלת ואור עמד בצד השני,
חייכתי אליו ונכנסנו לביתי.
הלכנו לחדר שלי,
במשך הזמן הזה התיישבנו על הספה, מיטה שלי והבאתי לו את המחברת
שלי שיקרא,
אני לקחתי את המחברת השניה.
במשך שעה או שעתיים ישבנו בחדר, קראנו מהמחברות,
דיברנו וצחקנו, כמו תמיד...
בקושי הצלחתי ללמוד ואור בכלל לא היה מרוכז למרות שהוא טען
אחרת.
כל הזמן שהוא ואני היינו מתחילים ללמוד הייתי מסתכלת עליו
בזווית העין שלי וחושבת איך הייתי רוצה לנשק אותו כרגע.
היו גם רגעים שהיו דורשים נשיקה...
כמו מתי שהיינו מדברים,
אם הוא היה מעליב אותי, מבקש סליחה ומחבק אותי...
הסתכלנו אחד לשניה בעיניים אבל אף אחד לא עשה כלום.
סיימנו ללמוד.
הלכנו למחשב כי רק יום לפני כן סיימתי להוריד את
הסרט האהוב על שנינו.
אור זכר כל דבר שקורא בסרט בעל פה.
הוא התיישב על הכסא ולי לא היה איפה לשבת אז לקחתי
כריות שמתי אותן על הרצפה וראיתי את הסרט ככה
אבל זה לא היה נוח, אור ראה את זה אז הוא אמר לי לשבת עליו,
אחרי ויכוח קצר הסכמתי בתנאי שאם זה יהיה לו אפילו קצת כבד הוא
יגיד לי... נשענתי עליו והבטתי לתקרת חדרי משום שלא
יכולתי להתרכז בסרט, הייתי מבולבלת ולא ידעתי מה קורה,
הוא הסתכל עלי ולפתע קלטתי את מבטו,
במשך דקה ארוכה נשארנו ככה מביטים אחד על השניה
ואז הפניתי את מבטי הבטתי לתקרה ונשמתי נשימה עמוקה,
הוא אמר לי לראות את הסרט והסתכלתי על מסך המחשב אבל לא יכולתי
לקלוט כלום ממה שנראה עליו...
אחרי שראינו את הקטעים "הנבחרים" מהסרט הלכנו לשבת על הספה שוב
דיברנו...
הוא ישב על הספה ואני שכבתי עליה כשהראש שלי
מונח על רגליו וזרועותי חובקות את גופי.
לאחר כמה זמן שדיברנו הגעתי למצב ישיבה כך שהפנים
שלנו היו זה מול זה, הבטתי בעיניו החומות והרכות,
התקרבנו באיטיות,
והתנשקנו, כלכך התגעגעתי למגע שפתיו הרכות על שפתי.
לאחר זמן קצר ניתקתי את המגע,
לא יכולתי לעשות את זה, לא יכולתי לחזור על הטעות הזאת שוב
ולסבול שוב מפרידה.
הוא הסתכל עלי במשך דקה ארוכה ושאל:
"אז... מה עכשיו?"
לא עניתי,
התכחשתי למה שקרה למרות שידעתי שזה יקרה, עמוק בליבי,
נשקתי לו שוב ואמרתי: "עכשיו כלום."
המשכנו לדבר,
כמו תמיד אבל הרגשתי  את המתח השורר ביננו,
ידעתי שאני לא אוכל לשרוד כך עוד הרבה זמן וצדקתי,
אחרי שעה קלה אמרתי לו "אם כבר אז כבר"  
נשקתי לו ובמשך דקות ארוכות ישבנו בחדר והתנשקנו,
הוא ליטף את גופי ואני כלכך התגעגעתי להרגשה הזו,
כלכך התגעגעתי לידיו המלטפות,
לשפתיו הנושקות לי בעדינות כעבור כשלוש ארבע שעות
שנשארנו מדברים, חבוקים ולעיתים מגניבים נשיקות אחד לשניה
הוא היה צריך ללכת,
ליוויתי אותו למעלית ונשקתי לו בפעם האחרונה,
דלתות המעלית נסגרו ואני עניתי לו "ביי."
עמדתי בחדר המדרגות עוד דקה קלה וחשבתי לעצמי...
'זאת הפרידה שלנו'.