והשמש הפציעה בין שני עננים לבנים, מושלמים
צהובה הייתה, כמו שחלמת כשהיית קטנה
באופק, קשת מדוייקת חצתה את השמיים
הכל בסדר עכשיו, את כבר לא בוכה.
הדמעות נאגרו בתוך הלב שלך,
עכשיו זה כואב אבל את דוממת
מסיטה את מחשבותייך לתוך הגאות של הבוקר
אולי אל הים תשתעבדי עם לבך.
אני מביטה בך עכשיו, כמו שמביטים בתינוק שזה עתה נולד
לומדת כל צל, גומה וקמט בפנייך
יש שקט עכשיו, אנחנו לא מדברות, לא צועקות
אחרים ממלאים לנו את החלל.
אנחנו כאן כמו ציור על קיר,
אנשים עוצרים ליד מתפעלים, מתאהבים
רואים רק את המסך השטוח בעין
רק מזויות מסויימות רואים את העומק. |