נרדית פרוש / מבט |
עמד מולי בחשש
זה היה דבר רגיל שקרה
הוא עמד מולי וחייך
עמדתי מולו
לא אמרתי כלום
רק שתקתי ונמסתי אט אט
עמדתי מולו וחייכתי
הוא הביט אל תוך עיניי
אז התרחקתי ממבטו
חיפשתי את גבו
והוא עדיין חייך.
והתקרבנו
בשיחה אף פתחנו
עמדנו זה מול זה והחלפנו מילה
זה היה נראה כמו נצח
בעצם הייתה זו שנייה
זה היה הדבר הכי דיבלי שקרה
אז חייכתי כנמלה שבדרך טועה
הוא הביט לתוך עיניי
הבטתי לתוך עיניו
הוא חייך לעברי
והרצתי במוחי את מה שבאמת
אז רציתי לעשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|