מביט מלמטה על תמונה לא ברורה,
הכאב קיים - מאפיל על הרגיעה,
המסגרת הצרה שכלאה אותי, התנפצה במהירות,
השאירה חלל יתום המתמלא במציאות,
הסכר נופץ, והסבל חוזר,
החלום התמוגג, והשד התעורר.

כעיוור שפקח את עיניו,
אל מול מחזות אימים,
כמת שקיבל את נשמתו,
בכדי לקחת חיים,
מביט באור האחרון שכבה,
רק בכדי להמחיש את האפלה,
ואני שם ניצב בצד,
נחתך מרסיסי היצירה.

צעקה חרישית, אל מול תקווה שאבדה,
להבה אמיתית, שאת החמצן כילתה,
חוסר אונים, חובר עם יכולת עלובה,
מופע של בובות, שדבר לא שינה,
נלקחה היכולת לבחור,
נפלנו אל בין הכיסאות,
מעיפים מבט לאחור,
כי קדימה, כבר אי אפשר לראות.