עוד בהיותי לוחם זוטר במוסד הישראלי נשלחתי לפעולה גורלית למען
העם היושב בציון.

בעקבות הסכסוך הישראלי פלסטיני, החליטו כמה מחויטים מהאו"ם שאת
ההחלטה איך יסתיים הסכסוך הארוך תחליט אותה מדינה שתנצח במשחק
כיבוש דגלים.

החוקים של משחק זה פשוטים למדי, החוקים למי שלא היה בצופים הם
כדלקמן: ישנן שתי קבוצות אשר לכל אחת דגל והיא רשאית להחביא
אותו בכל מקום שתחפוץ, כל קבוצה צריכה לקחת את דגל היריבה
ולהביא אותה לתחומה, ובכך תוכרז כמנצחת. אני שהייתי בערך שמונה
פעולות בצופים, ויודע בעל פה את כל נושא קשירת חבלים לסנאדות,
נבחרתי על ידי ועדת המיון למשימות מיוחדות של המוסד לצאת
למשימה.

בעקבות מידע מודיעיני שקיבלתי ממיקי, מכר ותיק שלי, הסתבר לי
כי יש יסוד סביר להניח כי דגל פלסטין נמצא באיסלנד הרחוקה,
מתחת לקרחוני העד במים הקפואים בעומק של שלוש מאות רגל. אני
שהייתי ידוע כאמודאי מצטיין, החלטתי בפחד מה אך בתחושת שליחות
והקרבה, לצאת לקור האיסלנדי ולנוע אל הלא נודע ולהביא ניצחון
למולדת, מה גם שלירן אמר לי ש"יש מלא כוסיות באיסלנד למרות שהן
לא מגלחות בשחי" .

מיקי, אדום הלחיים ונמוך הקומה שהיה אדם מיוחד במינו ובעל
קישורים מופלאים, זאת אומרת בן אדם ממש לא מוצלח (ובהמשך לא
אחסוך בפרטים), עישן את סיגרית האל אם לייט המעפנה שלו ואמר
בקול רועד המנסה להישמע החלטי, "אחי, אני אגיד לך מה שאני חושב
ומה שאני יודע ואתה תעשה מה שאתה רוצה", "ובכן תשמע, כדי לא
להיתפס על ידי מערכות גילוי אדם אשר מושתלות במי הקרח הקרים של
איסלנד, כל שעליך לעשות זה להיכנס למי האוקיינוס הקרים כאשר רק
חוטיני מולבש על גופך וכך הסונרים של האויב לא יקלטו אותך",
"חוטיני"! צעקתי, "וואט דה פאק איז דה קונקשיין"? "תראה יא
דפוק, זה מה שאני יודע, זה המידע שברשותי, אתה תעשה מה שאתה
רוצה"!, הרמתי גבה.

לא נרדמתי כל הלילה, כל שהיה בראשי זה כיצד לבצע את הפעולה
שהוטלה עלי בדיוק ובמקצוענות שהיו כה אופייניים לסוכן כה מוצלח
שכמותי, ולחזור חזרה הביתה בשלום.

השעה הייתה ארבע וארבעים לפנות בוקר, עליתי למטוס ונופפתי
למיקי לשלום, הוא הסתובב והתחיל ללכת, צעקתי לו,  "מיקי"! מיקי
סובב את ראשו לעברי וחבט אותו בעמוד חשמל שהיה לפניו. זה קורה
לו הרבה, אז אפילו לא צחקתי והוא כהרגלו חייך חיוך נבוך של
טמבל וסיפק כהרגלו מבט של עגל שאומר, נו אתה מכיר אותי  והמשיך
ללכת, צעקתי לעברו "מיקי מותק, שמור על עצמך"!.

כאמור השעה הייתה ארבע וארבעים לפנות בוקר ערפל כבד וסמיך אפף
את שדה התעופה הצבאי "עובדה" שממוקם באמצע איזה מידבר בדרום
הארץ. לא נתתי אישור לטייס ההרקולס של צה"ל להמריא, עד שלא
וידאתי כי בידי הציוד הנדרש לפעולה כה חשובה וגורלית. פתחתי את
הקיטבג וסיננתי "כוס אמו הדודות האלו שתפרו את התיק העלוב
הזה". במקום להעיף מבט חטוף על החפצים ולדעת מה באמתחתי הייתי
צריך להוציא את כל תכולתו. בכל אופן מסתבר שלא שכחתי כלום;
אקדח מסוג יריחו מזהב טהור שעל קת האקדח היה מוטבעת האות צדי,
ארבעה כדורים אפס נקודה שלושים וחמשה מילימטר, כובע גרב שחור
(זה רק עם החורים לעיניים ולפה) כפפות, גטקעס ,כמה פחיות לוף
וכמובן החוטיני, החזרתי את החפצים חזרה לקיטבג, גלגלתי ג'וינט,
שתיתי שוט עארק עלית    ( זה עם הציור של האיילות החביבות)
קירנפתי פרוסת עוגת הבית שהייתה מונחת מפוררת בכיסי, וחשבתי
לעצמי תמיד טוב שיש בבית עוגת הבית, שרקתי, (עם אצבע אחת)
לטייס שימריא ויצאנו לדרך.

את כל פרטי המשימה אני לא יכול לפרט מפאת בטחון שדה וחוסר
עניין ציבורי, ובכל זאת הרי כמה פרטים מן המשימה הכושלת, אז
כך; המשימה כאמור לפני שנייה נכשלה, וזאת בעקבות המידע הכושל
שקיבלתי ממיקי, שכל הזמן מפזר ידיעות מופרכות, חשוב לציין שהן
מופרחות עוד מיסודן. לשם השוואה, אם מייקל ג'ורדן הוא אחד
בדורו בתחום הכדורסל אז מיקי אחד בדורו בתחום הלא יוצלחות וביש
גדיות ומחשבה מעצבנת כזאת, כאילו שהוא יודע הכול למרות שהוא
בעצמו יודע שהוא דיי חריג.

בכל אופן מצאתי את עצמי בנקודת הציון שניתנה לי על ידי מיקי,
בקור של מינוס שלושים ושתיים מעלות מתחת לאפס, מחפש את דגל
פלסטין במימיה הקפואים של איסלנד הרחוקה, כשלגופי כמובן רק
החוטיני. סרקתי כל סנטים אך לשווא. המודיעין היה כושל והדגל
הארור לא נמצא. מסתבר שמיקי קיבל את המידע המוטעה מסוכנת
פלסטינאית כפולה איתה עשה חצי סקס. נשאלת כמובן השאלה מה זאת
אומרת חצי סקס אז התשובה היא פשוטה, הוא רצה אבל היא לא.

באשר לדגל האויב, אותו חיפשתי בקור האין סופי של איסלנד ובאשר
לדגל המולדת אין חדש, אף צד עוד לא מצא את הדגל של הצד שמנגד,
נראה לי גם שאף פעם לא ימצאו. מצאתי שם איזה זוג מפתחות אז
לקחתי אותם ושמרתי אותם בכיס של המעיל, כי חשבתי שבטח יש להם
איזה שהוא שימוש.
 
בשעה שנחתתי מיקי חיכה לי בשדה התעופה, כהרגלו אחרי פשלה
שכיחה, בפנים סמוקות ובמבט של עגל, הוא פתח את קופסת הסיגריות
שלו ושלף מתוכה שוב את סיגרית האל לם לייט המעפנה שלו. "מה
עניינים"?, לא הספקתי לענות והוא מצידו המשיך, "תשמע, חמור,
קיבלתי מידע ואני רוצה לחלוק אותו איתך, רוצה לשמוע"?, שלפתי
את אקדח היריחו שהיה מוצמד למותניי, דרכתי, כיוונתי, הקלקתי
וחייכתי. את המידע "החיוני" החדש לא קיבלתי.