חדר ריק, מה קורה פה? הוא ריק, בית חדש, למה אני רואה אנשים?
מסתובבים, רהיטים, תמונות על הקיר, מחיים לא שלי, מי היה פה
קודם? אני משפשף את העיניים, החדר ריק שוב. אני צריך קפה.. חמש
שוטים של אספרסו מהמכונה בסלון, בית ריק ומכונת אספרסו..
לגימה אחת, ארוכה, של הנוזל המר והמבחיל, מרטיבה את הגרון,
גורמת לי לרצות להקיא את כל מה שלא אכלתי בשבועות האחרונים.
אני מתיישב על הכורסא מול הקיר הלבןצהוב, הצבע מתקלף. לאט לאט
הקילוף נעלם, צבע לבן חדש מופיע כמו מתוך מקום אחר, אורות
רצים, כדור מראות מעליי. אנשים רצים, רוקדים, זזים, כמו אצות
בים, דרכי, בתוכי, ממני אליי והחוצה.

למה הם לא יוצאים לי מהראש? חיים של אנשים אחרים? דמויות ברחוב
שנעלמות כשמביטים בחזרה, פרצופים מעולמות אחרים שהיו חלפו להם.
צאו לי מהראש כבר! רגשות, הרגשות, אינטואיציה? אמפתיה? מי אתם?
לעזאזל!

המראה שבורה במקלחת, נמאס לי מהאנשים שבפנים, איפה הארון
תרופות? הנה... בקבוק מלא באנטיהיסטמין כל שהוא.  חמש יספיקו.
כבר חודש שלא ישנתי יותר מרבע שעה בלילה, הם לא עוזבים אותי,
גם כשאני ישן... כמה אתם הייתם יכולים לישון כשבאמצע הלילה
רופא דוחף לכם מחט לגרון? ניתוח בטן? כשאבא, אבל של מישהי
אחרת, איזו ילדה, מטפס עליכם באמצע הלילה?
אני לא מסוגל יותר, התמונות שאני מקבל, הזוועות שרודפות אותי
כל יום.. תינוקות מתים בצדי הדרך מסתכלים עליי בעיניהם הרקובות
בוכים לאוכל, לליטוף, אהבה? אושר? למה אני? מה אתם רוצים
ממני???? תצאו לי מהראש!! השלדים החיים, עטופים בעור וקצת בשר,
עיניים מתות מוח רקוב. המודעות שלכם נרקבת לאט לאט בתוך בור
ללא תחתית. שקי עור מלאים במים וקצת זבל אורגני.

בוא אחריי היא אומרת, האישה, היפה, עם השמלה השחורה והעור
החיוור, זו עם הפרקים המדממים ללא הפסקה. בוא אליי, איתי,
אחריי. אני קרוב להיכנע, ללכת אחריי היצר. לתת להם להשתלט...



"נער בן שבע עשרה ממרכז הארץ, חולה סכיזופרניה קשה, נראה
לאחרונה לובש בגדים שחורים, שעון כסף תלוי על צוארו בחוט אדום
ונעליים שחורות מעוטרות בניטים חדים. כל הרואה אותו, מתבקש
להתרחק ולהודיע למשטרה, הוא הוזה ועלול להיות מסוכן לעצמו
ואחרים. ולידיעות אחרות...."