ברגעים של עצב, חולשה ודיכאון
לא  מצליחה בכלל לישון
מנסה למצוא חומר למחשבה
ועדיין נשארת עצובה
חברים אומרים לי לא להרים ידיים
ואני מנסה לעצום ולא לפקוח עיניים
אבודה בתוך לילות חשוכים
יושבת לבד וחושבת  איך לברוח מהחיים
חיים של בדידות בין הרבה חברים
שלא יודעים כלום על שברים

פז: שברים שבתוכי לא נעלמים
    נספגים עמוק ולנצח נשארים
    מבטיחים ולא מקיימים
    מבטיחים ובסוף משקרים

מנסה למצוא התאבדות מהירה
וכולם אומרים שזאת טעות מרה
אם רק היה לי יותר אומץ בלב
הייתי מתאבדת וזה לא היה כואב
מסתכלת לשמיים ורואה כוכבים
ורוצה לעזוב ולא לסבול כאבים
דמעות זולגות בכל לילה בודד
ואני לא מבינה למה כולם מנסים להישרד
זה טוב וזה רע ,אהבה
אבל מה כבר טוב בעזיבה
אבל אם נפרדים אז יש.

פז: שברים שבתוכי לא נעלמים
    נספגים עמוק ולנצח נשארים  
    מבטיחים ולא מקיימים
    מבטיחים ובסוף משקרים

מסתכלים בעיניים ואומרים בפנים
שקרים כשלא מתכוונים
מנסים להסתיר, ומצליחים
ואחרי זה כואב יותר מבפנים
אבל כולם אומרים לי להישאר על הקרקע
אבל אני עם רובה מכוון לרקה
ואני על ההדק מפחדת ללחוץ
אז אני פשוט מנסה לקפוץ
אבל פחד גבהים גורם לי בחילה
אז לבלוע כדורים מהמגרה אני מתחילה
לוקחת אחד ועוד אחד ועוד כמות קטנה
ואמא אמבולנס מזמינה
אני פוקחת עיניים ומולי כל החברים
מסתכלים ומעודדים
ואני לאט מתחילה לראות חיים יותר יפים
אבל תמיד בתוכי יהיו

פז: שברים שבתוכי לא נעלמים
    נספגים עמוק ולנצח נשארים  
    מבטיחים ולא מקיימים
    מבטיחים ובסוף משקרים