התעוררתי מתוך חלום למציאות העגומה.
אני דווקא אוהבת לישון לפעמים בצהריים, במיוחד בחורף.
"מה קורה לך, דניאלה, איך את יכולה לישון בלחץ הזה?!" כך העירה
אותי אחותי היקרה והזכירה לי בפתאומיות את החתונה שאנחנו
אמורות להגיע אליה היום. מסתבר שיש לי בת דודה רחוקה, שמעולם
לא שמעתי את שמה ולא ידעתי על קיומה, שהחליטה להתחתן. עד עכשיו
הכל בסדר, אבל מה שאני לא מבינה, זה למה היא הזמינה אותי ואת
אחותי. מעולם לא נפגשנו, אז מה היא מחליטה היום, כשהיא מתחתנת,
לחדש (או יותר נכון ליצור) קשר?
כשקיבלתי את ההזמנה שאלתי את אימא שלי מי זאת הבת דודה הזאת,
ומייד הבנתי איזו טעות אנוש...
"דודתי זקנתי, בלהה, זיכרונה לברכה, הייתה סבתא של אבא של
כלנית - זאת שמתחתנת. אתן חייבות ללכת! לפחות את, הבת הבכורה,
ממש לא נעים אם לא נהיה."
- "אבל אמא, אין להם מושג מי אנחנו! מה כאן לא נעים??"
-  "זו הזמנה לקשר מחודש בין שתי המשפחות! לכו לחתונה, זה לא
מספיק רק לשלוח צ'ק!"
לא הייתה שום דרך להתחמק.. מה שהפתיע אותי היה ההתלהבות של
אחותי מהחתונה הבלתי מזוהה הזו. היא ממש חיכתה ליום המיוחל,
קנתה שמלה במיוחד, הזמינה תור אצל ספרית ומאפרת, כאילו הבת שלה
מתחתנת, ולא איזו בת דודה שהיא לא ראתה מעולם. כך הגענו עד
לצהריי אותו יום סגרירי...

- "מה הלחץ? אני כבר מתלבשת!" עניתי לאחותי תוך כדי פיהוק
מאשים.
- "את לא נורמלית!" השיבה אש אחותי השפויה לחלוטין, "אנחנו
חייבות לצאת עוד חצי שעה בדיוק! את לא תהיי מוכנה בחיים!!"
- "אני? אני ידועה בתור דניאלה גונזלס, המתלבשת המהירה
מהמערב!"
- "זה לא הזמן לציניות שלך. טוב, מה את לובשת?"
-  לא יודעת.. אני סתם אזרוק על עצמי שמלה ואתן לך לתת
ביקורת.."
- "טוב, רק מהר! הדלקתי לך את הבוילר, יש לך בדיוק 17 דקות
להתקלח"!

המקלחת הקפואה (אחותי הדליקה את הבוילר בדיוק דקה לפני שהעירה
אותי) רק הוציאה ממני את כל האנרגיות, וכל מה שרציתי היה
להתכרבל בפוך עם איזה ספר טוב. כאילו שיש לי עצבים לחתונות,
לדודות מנשקות ולאנשים מאושרים עד עצם היום הזה.
אבל, אין ברירה, התפקיד מחייב. נכנסתי לחדר המחומם ולבשתי את
השמלה הראשונה שראיתי בארון. דווקא אהבתי אותה, סגולה ארוכה
שהדגישה את הפנים, הסגולות מבחילה, של אחותי:
"מי לובש שמלה סגולה לחתונה?, מה זה הצבע הזה?!"
אני, שממש לא היה כוח להתווכח איתה, התעלמתי והתחלתי להתאפר
במרץ. היא כבר הייתה מוכנה לגמרי, ועמדה בהפגנתיות ליד הדלת עם
המפתחות ביד ימין, ושקית ענקית, (השד יודע למה), ביד שמאל.
"זהו, זהו, אני מוכנה!! את יכולה להירגע, נשארו לנו עוד 3 דקות
וחצי.."
- "זה לא מצחיק אותי, ונמרחה לך הצללית."

לפי הלחץ שלה בבית, ציפיתי שהיא תנהג כמו מטורפת, ולכן הצעתי
שאני אנהג, אבל זה רק הכניס אותה עוד יותר לקריזה:
"השתגעת?! לתת לך לנהוג?! זה ממש לא מתאים", החליטה בענייניות.

על אף שלא ידעתי מה לא מתאים למה, (אולי השמלה הסגולה שלי
לריפוד האדום של ההגה?) לא התווכחתי והתיישבתי במושב לידה
(המילים "מושב החותנת" עברו לי בראש) מחכה לגרוע מכל. היא
דווקא נרגעה פתאום, שמה גלגל"צ, זמזמה עם הרדיו, והכל היה
פסטורלי ושקט עד ששמעתי את מבזק החדשות.
"עד כדי כך את לחוצה?!, כעסתי, "חדשות 18:00!! נגיע לשם,
מקסימום, כולל פקקים, עוד חצי שעה, מה נעשה שם, נעזור לערוך את
השולחן?!" זו הייתה הפעם הראשונה ששמתי לב מה השעה מאז הוערתי
באכזריות.
- "באמת לא יזיק לבדוק שהכל מתקתק", ענתה אחותי, ואני מצידי
החלטתי סופית שהיא השתגעה, ולכן הפסקתי להתערב.
באמת עברו עלינו קצת יותר מדי דקות של שקט, לכן לא הופתעתי
שהיא שוב נלחצה כשראתה את הפקק הענקי שעמדנו בתחילתו. גהה באמת
מעולם לא היה עמוס ככה.
היא התחילה לדפוק בעצבנות על מוט ההילוכים שנראה די רגיל להיות
ב"ראשון" וכיבתה את הרדיו. ("אני לא רוצה לשמוע את הדיווחים",
אמרה ברגע של הגיוניות, "זה רק ירגיז אותי יותר")
מה שכנראה עוד יותר הרגיז אותה, היה הרוגע הפתאומי שתקף אותי.
הסתכלתי על נהגים מתוסכלים הדלקתי לי סיגריה, (עוד הרגל מגונה
שמקצר לאחותי את החיים) וחייכתי אל העולם כמו כלה ביום
חתונתה.
אחרי 5 קילומטרים בכמעט שעה, השתחרר הפקק, ואחותי דהרה אל עבר
אולם האירועים.
הייתי בטוחה שיישברו לי העקבים מהמהירות שבה היא הטיסה אותי
במדרגות. נכנסנו לאולם - שבניגוד למה שציפיתי - היה מלא
באורחים ובבני משפחה, (דווקא מוכרים). רק אחרי ה"מזל טוב! מזל
טוב!" (הפעם בלי ה"בקרוב אצלך" המסורתי, כנראה התייאשו) שמתי
לב לרעש ולהתלהבות שנוצרה עקב כניסתנו. אחותי הובילה אותי
לכיוון החופה. "יופי", אמרתי לה, "יהיה נחמד להכיר סוף סוף את
הכלה". החופה כבר הייתה מוכנה. אפילו הרב כבר עמד שם, (כנראה
כאמת חיכו רק לנו), רק הכלה המדוברת הייתה חסרה. לפתע, אחותי
שלפה הינומה לבנה וזר פרחים מהשקית הענקית שלה, שמה אותם עליי,
ודחפה אותי למרכז החופה.
רגע.. שקית גדולה, מגיעים מוקדם, אחותי מתנהגת כמו הוריקן
"אבי", אני לא נוהגת...
לקח לי קצת זמן לקלוט...
באמת! מי לעזאזל לובשת שמלה סגולה לחתונה?!!?!