אבשלום אחד עם מכונית שנת שמונים ואחת נכנס למכון רישוי לעבור
טסט. הבוחן מסתכל על המכונית. מסתכל על אבשלום ונותן לו פתק
בצבע אפרסק עליו כתוב Too Ugly. אבשלום מביט בפתק, מחזיר מבט
לבוחן ונוסע.
בערב הוא נפגש עם רותם. הוא מספר לה את הסיפור. הם מתגלגלים
מצחוק ומחליטים על נסיעה משותפת לאותו מכון למחרת. היא לוקחת
יום מחלה ספונטני, ליבה מתחמץ שוב כשהיא משקרת. נחמץ לראשונה
כשהיא שומעת את אבשלום מספר לה את הסיפור בשלוות הנפש שלו,
המהולה ביגון על הטבע האנושי, המערב בתוכו הומור יחד עם מתכת
קרה, יוצר תרכובת משונה של מבניות. בבוקר הם נכנסים לסוזוקי
סוויפט. אבשלום סוגר את הדלת בטריקה עדינה. בפעם השניה הוא
סוגר, בראשונה טרק חלש מדי. מתרגל שקט, ממיר תנועותיו מחדות
לעגולות עגולות. רותם אומרת שקר. קצות אצבעותיה קפואות.
הרגליים גם. בנעליים עם פלטפורמה ענקית שלא מחממות אותה, היא
תמיד צוחקת על זה שהיא צריכה הגבהה כדי לגעת עוד קצת בשמיים.
הוא מחפש בתא כפפות את המסמכים.
אבשלום פדנט מטבעו. מוודא תמיד את הדברים לפני שהוא זז ממקום
למקום אחר. כל עוד הוא במקום אחד לא טורח לוודא דבר.לפעמים רק
יושב בשקט. מתבונן בדברים כמו שהם. פשוט. כמו שהם. רותם מניעה
את המפתחות בסוויצ' מניחה את חגורת הבטיחות על עצמה בלי לסגור,
בלי מילים מזכירה שוב לאבשלום שאין היא מוכנה להיקשר. אבשלום
גם מניח את חגורת הבטיחות על עצמו.
הם עושים את הסיבוב הקטן כדי לצאת מהשכונה. היא נוהגת. אבשלום
לצידה. פתאום היא מרגישה את זה ממש. פתאום זה ממש.
"אל תפריעי לי יותר כשאני כותב" .
"אם לא תפריע לי אתה - גם אני לא אפריע לך". היא יורה.
"את באמת?", הוא שואל, "זה באמת מה שאת אומרת, שאת מחזירה לי ?
ככה ? זה נשמע לך באמת מענה לבקשה שלי ?".
"א-ב- ש-ל- ו-ם ......", היא אומרת מורידה טון, "אתה צודק ,אני
מצטערת".  הידיים שלה מתהדקות על ההגה, "אני לא אפריע לך יותר
בחיים. אני נשבעת, אתה צודק ,אחריות זה רק לגבי עצמי,
ר-ק  ל-ג-ב-י  ע-צ-מ-י" היא מדגישה שוב בליווי תנועת ידיים,
המכונית סוטה מעט לימין, היא מחזירה אותה במהירות לנתיב.
אבשלום אומר "סגור" .
מכונית תכלת אחת דפוקה במיוחד, שנת 81 , דוהרת על 80 בכביש
עירוני. רותם ואבשלום שותקים. עולים על כביש בינעירוני, מדליקה
את הרדיו, מנגנת להקת רוק משנות ה  80 היא מגבירה
Enjoy the silense" "היא אומרת.
הוא ממשיך להתבונן בשמשה ממול.