אתם בטח חושבים שהכותרת  שלילית, אבל גם סיפורים רעים, הם
סיפורים טובים.
הכל התחיל בגללה...

המקום לא חשוב, הוא יכול להיות חדר צ'ט,
או מסיבה עם בחורות בכלובים. בשבילי זה היה   מפגש אקראי בשום
מקום. היא באה והרביצה עליי שורת פתיחה שלא ידעתי מאיפה זה בא
לי... במהרה התפתחה שיחה, אבל זה לא חשוב בכלל.

התחלנו לדבר באופן קבוע, והתחלנו לקלף אחד מהשניה את כל
הקליפות של האישיות. אבל היא היתה מרוחקת לעיתים (לא סתם אני
מכנה אותה "היא"), וזה הפריע. לי.

לפעמים היה המון בלאגן מסביבי,בתוך חיי,בחיים שלה. זה לא הפריע
דווקא,נעשינו ידידים בעיניה. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי...
אבל לא ככה באופן "ההוא".השלמתי עם המצב אבל עדיין משהו
הפריע.

עברו כמה יחידות זמן,שניות או שנים אני כבר לא זוכר,
הפסקנו לדבר לפני כמה חודשים,ככה זה בחיים
קשה לשמור על דברים טובים.
ואז היא צצה שוב: "היי".
אם רק לא הייתי משיב ב: "היי"...  לא הייתי נמעך  שוב.

אבל אנשים זה עם טיפש.
התחלנו לדבר שוב,הפעם חפרנו עמוק יותר אחד בשניה וזה גרם לי
לראות הכל אחרת. בן אדם שאתה מדבר איתו על דברים כמו
מה גורם לך לתקתק ועל העבר שלך ועל מה לא..
אתה חייב להתחבר אליו בצורה הרסנית.

אז נהרסתי.

מבפנים כמו מכונה שמפסיקה לעבוד כי מפעילה שבר בורג קטן בידית
באמצע העבודה,כמו סכר שנפרץ לא עמדתי בפני האתגר.
כי בסך הכל  הלך מצוין.
אבל זאת היתה הבעיה... היה יותר מדי טוב שהייתי חייב להרוס את
זה.
אחרת איך הייתי יכול להרגיש מה היה לי ביד לפני שניה?
לא יכלתי,אז הרסתי את זה.


בימים של הסוף ואחריו הלכתי לישון כאילו אני האיש האחרון שנותר
על פני העולם. לא היה לי תוכן, אבל במילא זה היה חשוב רק לי,
ולה זה היה סתם.

הדבר היחיד שנשאר לי מזה היום זה תחושת ריקנות לעתים
כשאני מנסה להירדם.