פעם, בעודה משוטטת ברחובות החשוכים, נפגשה אותה חתולת רחוב
שרציתי להכיר בחתול בית שרצה ריגושים.
התבונן בה החתול הלבן והבחין בפניה העצובות. הוא ראה כי פרוותה
האפורה - מתחת לשכבות האבק שאספה בדרכה - בעצם צחורה כשלו מלבד
לכמה כתמים שחורים שבוודאי אספה בדרכה המפותלת, כתמים המעידים
על אופיה המבולבל.
מבעד לעיניה הגדולות יכל לראות עולם ומלואו. הם סיפרו את
סיפורה הארוך מאז הפכה לחתולת רחוב כשהחליטה לעזוב את ביתה החם
כי היתה מריכה לברוח. מעצמה. מהעולם.
מכשהבחינה חתולת הרחוב במבטו של החתול הלבן, חשה נבוכה וחשופה
מידי לעיני כל, לכן סובבה ממנו את מבטה.
התחכך בה החתול כמרמז על רצונו לשמוע את סיפורה, אך היא ידעה
כי אין צורך בכך שכן הוא רואה דרך עצבותה את כל עברה. הוא מנתח
את כל מחשבותיה דרך מבטה. הוא קורא אותה כמו שמעולם לא ידעו.
ברמזים עדינים - אפילו שלעיתים נראה היה כי פגעו בו - סיפרה לו
בדרכם הארוכה ברחובות כיצד כל אחד שעבר בסביבתה ניסה לעבור
מבעד להגנות הרבות שהציבה במהלך השנים אך היא סירבה. כל שידעה
היה להביט בהם, לעיתים הרשתה להם להעביר בה ליקוק או שניים -
כמקווה שזה יפיג את מכאוביה לשניה. משהבחינה כי עובר אורח זה
לא יוכל לתרום לחייה ואין היא מסוגלת להקשר אליו בשום מובן
שהוא - המשיכה שני צעדים עד למפגש הבא עם עובר אורח המזדמן
לסביבתה.
ידע החתול הלבן כי חתולה זו מלאה מחשבות ורצונות משל עצמה,
שונות מכל דרך מחשבתם של שאר החתולים שפגש בטיוליו הקצרים
ברחוב. ידע גם שלביית אותה לא יהיה כל כך קל.
אך מכוון שראה במבטה את רצונה להתקרב אל ליבו (אפילו שמבט זה
היה קצרצר ומתחמק) וידע שאין הוא כשאר עוברי האורח בחייה,
הסכים להתקרב בזהירות. הסכים לתת לה להכנס לחייו, ואילו היא,
בזהירות וחשדנות, אך בטחון מלא בקרבתו הסכימה לראשונה לחשוף גם
מעצמה.
חתולת הרחוב שהודתה לו בסתר ליבה על רצונו הטוב החזירה לו מבט
חם והתחננה שישאר ליותר מרגע אחד כי מבט כמו שלו לא פגשה עוד
מעולם, ורוצה היא לשוב להיות חתולה מבוייתת אם אומר הדבר כי
היא תבלה איתו כמה שרק יסכים.













מוקדש לך, ואם עדיין אין אתה בוטח בי, נשאר לי רק לקוות שתיתן
לי עוד קצת זמן להוכיח לך שאני לא אתייחס אליך כמו שהתייחסתי
לאחרים, כי אתה שונה, ואתה נפלא, ומה שיש ביננו מיוחד...