אירם כרימון / הרהור |
באותו יצור, שלא נראה
רך או מצודד באופן
מיוחד,
אך בתוך תוכי, האיש ציפור הזה
על נוצותיו הלבנות מתעופף לו
ואני, אני רוצה להיות הכלוב,
כלוב של זהב
לתפוס אותו ולהחליק על נוצותיו
ולשמור אותו
לי
ולי
בלבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|