|
כמו על המקרר שלו
עם המגנטים
שמרכיבים משפטים
סתמיים המכסים על
לכלוך שאי אפשר לנקות
ולא רוצים
מבזבזת מילה ועוד
מילים כדי לכסות על
השיחה שמתנהלת
ממש עכשיו
בין שנינו ובין החייל המאזין
צחקנו על הפנטזיה ואחר
ריסקנו את כל
המשפטים להברות
והרכבנו מחדש
תמונה יפה שנצרבה
משמש ונמחקה.
תכף, ממש מייד
הוא כתב שהוא אוהב.
שתיים. ושלושה שבועות שקט.
וכל מי שיקר אמר מזמן
שרק סבל.
בנעלי הצבא המכוערות
אתה מטיל צל כבד
כבר כעסתי, אחר כך שוב.
שרוכים אדומים
מטפסת להביט, צוחקת.
באין אונים מגושם
אתה מחבק. |
|
|
"וואלה, אם אתה
מציג את זה ככה,
באמת קצת
הגזמתי!"
אדולף, במבט
לאחור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.