יש ימים שאני מוצא את עצמי יושב מול המסך הקטן של המחשב וחושב
לעצמי, אילו יכולנו לשנות משהו בעולם שסביבנו - מה זה יהיה?
אני חושב שאת מה שהתחיל כבר אי אפשר לעצור. עובדה היא שכל אחד
מאיתנו הפך למספר , ניק, כתובת...
עוצמת ההייטק גדלה מיום ליום בעוד אנחנו מתדלקים אותה ללא הרף
ובכך מוותרים על עוד חלקים באישיותינו ובאנושיותינו.
זה לא מכתב של עוד סתם אדם מדוכא ובודד(למרות שברגע זה אני
בדיוק אותו אדם), אלא נסיון לשים לנו מראה ולשאול את השאלה
הבלתי נשאלת, האם אין דרך חזרה מעולם הפנטזיה הממוחשבת?!
בלי עיניים, בלי מגע, בלי רגש, כל אחד מאיתנו מחפש את מזלו
ומגלה את הערמומיות האנושית מכה על דלתו, אנשים שמתחזים למה
שהיית רוצה שהם יהיו. אנחנו מאולפים להאמין בעולם שחוקיו
נכתבים בכל רגע ונמחקים מיד ברגע שאחריו...
האם אנחנו עוד יכולים לעשות את ההפרדה בין המסך הקטנטן לרחוב?
האם נשארו בנו עקבות אנושיים מספיק כדי לראות מבעד לחוקי
הרייטינג וההייטק שהשתלטו על עולמנו?

אני רק מקווה להתעורר בוקר אחד ולדעת שהיום אני רואה רק מה
שאני רוצה לראות ולא דרך עיני הממלכה המוקרנת...