"אבל הפעם , הכאב הופך למורה.
לפעמים בני-אדם לומדים דרך השפה,
אבל הפעם אני למדתי דרך תחושה.
אולי לא כמו שרציתי, אבל
מכאובי הפך לי מורה
לדרך גדולה  עוד יותר,
ראיתי את הנהר משמאל ומימין,
אותה סירה שטבעתי ממנה קודם - הפעם
צפה וזרמה במורדות הנהר.

האהבה הזו פתאום לחיים,
עוררה אותי במקום אחר.
כאשר פגשתי בעצמי. חייכתי אל שמש
האנשים, כולם חיכו בחזרה.
כולם ראו, כולם ידעו - האיש הזה
שחה הפעם - לא טבע - כאשר בלבו
חוללה סערה.

המורה בא והולך ,הולך ובא, אך לא נשאר,
אין הוא נעלם - מטוב שהשאיר
קצת חומר למחשבה. יש עוד
זמן עד שהסירה תעצור. בינתים מתבוננים
ולומדים.  אבל בפעם הבא, איש לא הבטיח
שהסירה לא תטבע."