אי בודד.
בשקט המזמר על תחושת העלבון והכעס שנותרו באופק.
השמש האדומה ממהרת להיחבא בין הצללים ומשאירה אחריה תחושת
ריחוק קרירה.
בעזרת אורו העייף של הירח נזכרת אני בחמימות שלהטה בי.
חמימות שנחנקה על ידי גרגירי חול קטנים שהתקבצו ביחד לסלע
כבד.
מקומי הוא כאן, אינני יכולה להושיט ידי לכוכבים ולכבות כך את
אורם.
עם בואו של הבוקר, נעלמים הכוכבים ואורם המנצנץ.
ואני תוהה, האם העולם ימשיך בסיבובו ואזכה שוב באורם? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.