לערן

על ספסל בגן ציבורי המתקרר ממעלותיו של הלילה,
בערב חג ליברלי לדעות קדומות,
אתה עוזר לי לבחור שתים עשרה אבני החושן מעל לוח ליבי -  
מבוכתי, היותי, מימושי עלי הספסל לצידך, על אדמת הגן הציבורי.
חשופה מולך, כולי, אתה קצת מהתל בי, שיכור מעיפות,
על קיום, על תחכום, על פשטות ועל פיוט.
בהילת הירח החיוור הפסיקים, השתיקות והפרטים הקטנים  
משתמעים באלפי צלילים של טון אחד אחר -
זוהי חגיגה פשוטה לפשטות החגיגית שלנו,  
בדרך כלל לגמרי לחוד -
בהולכנו בין כורסת האשליה למקרר הממכר,
בזמזום של מנגינה במקלחת הבוקר.
ובערב קר ליברלי זה של חג לדעות קדומות,
אתה מפסל בבחירתך את סיכויי להצליח לפרוץ.

28/01/03, שבט תשס"ג, רמת-גן.