אחרי שהוא מת השתרר שקט ברחובות העיר. זה היה כמעט אחרי חצות
והיתה רוח נעימה. העצים זזו קצת כאילו הם סופדים לו. והוא, הוא
כבר לא איתנו, הוא מעבר לכוכבים שבשמיים, רואה אותנו, שומר
עלינו, מנסה לסדר הכל.
ואנחנו רק רוצים להצטרף אליו, להיות איתו, לחבק אותו ו...למות
איתו. כל כך הינו שמחים, אילו רק יכולנו, להצטרף כל כך רצינו
לחוות איתו עוד חוויה, חווית המוות. אבל לא קיבלנו צ'אנס.
אנחנו כאן רחוקים ממנו ואיתו כאחד.
             

כשתקומו תגלו שאני כבר לא כאן, תחשבו שאני בורחת, מנסה להתחמק,
אבל לא, אני מחפשת מקום בו יהיה לי טוב, כי כאן כבר לא.
אתמול אומנם היה כייף, אפילו נהדר, אבל היום זה סיוט מתמשך
שאני מנסה להפסיקו ללא הצלחה.
הרגשת אי שייכות למקום מסויים בעוד אינך באמת שייך.
אתה מן עוף מוזר בעולם מנוכר, זה די מוזר כי הינך כאן כבר די
הרבה זמן.


                  אז, מי רוצה לקפוץ איתי מאיזה בניין?