יהודי אחד, היה לו חתול. חתול משכיל וחכם, חתול גבר שבגברים,
ממש אס!

ערב ערב היה החתול יוצא לחצר הבית, להתרועע עם חתולי השכונה,
ובעיקר לחזר אחרי החתולות הלוהטות.

מכאן ומשם, כדרכם של חתולים שההורמונים עולים להם לראש, היה
פותח בצרחות "מיאווווו וואווווו מיאווווו".

התעצבנו שכניו של מר יהודי, באו לביתו והתלוננו מרה: כיצד נישן
בלילה כשחתולך מילל ושואג כך בקולי קולות?

קרא יהודי לחתולו, לקח אותו לשיחת נפש וגער בו חמורות. החתול
שנבהל, הסכים שצודקים המתלוננים והבטיח נאמנה, שיהיה בסדר.

אלא שהטבע וההורמונים עושים את שלהם, והנה שוב חתולנו בחוץ:
"מיאווווו וואווווו מיאווווו", והתלונות באות בלי חשבון.

הפעם לא הסתפק מר יהודי בגערות והטפת מוסר. תפס את החתול
בעורפו, נזהר מציפורניו, הודיע לו נחרצות: בפעם הבאה חביבי,
אני אסרס אותך ונגמר! קפיש?

נו מה יגיד ומה יאמר החתול? שאין הוא אלא עבד לטבעו? לא! החתול
הבטיח שיהיה בסדר.

עבר לילה אחד בשקט, אבל למחרתו כבר לא עמד החתול בדברו:
"מיאווווו וואווווו מיאווווו".

טוב, כשאין ברירה, אין ברירה, יאללה לווטרינר.

עברו מספר שבועות בשקט מרגיע נפשות. החתול ההמום, יושב לו
בפינתו ואינו מוציא הגה. אלא שבתום בערך חודש, החל חתולנו שוב
לצאת לסיורי הלילה הסוערים.

כמה לילות בתפקיד, ושוב מתחילה החגיגה: "מיאווווו וואווווו
מיאווווו".

"כעת אני כבר בכלל לא מבין אותך חתול אידיוט", אמר לו מר יהודי
כשתפס את הסורר. "מה יש לך שוב? הרי עכשיו אתה כבר מסורס, אז
מה אתה מקים כזה רעש? לעשות אהבה כבר אינך יכול. מה העניינים
איתך מטומטם".

אוההו, צחק החתול המסורס: "כעת אני יועץ"