ד.נ. עמנואל / ללא מילים |
זוכר סליחת בנך על ערימת החול מעליך?
אבא, לא קר לך שם רחוק?
אתה לא לבד שם
אך כולם זרים,
אתה הרי לא הכרת אותם קודם,
והם לא כל כך מוכרים.
תגיד,
אתה שומר את הפרח שהנחתי ליד ראשך?
ובכלל חשבת עלי לפני מותך?
אתה שיקרת אותי ביום היפרדך
היה זה יום שכולו בשבילך
ואני, אני עוד החזקתי בידך
כדי שתקום ולא תהיה לבד, ולא עם פחדיך
אך אתה המשכת לישון
המשכת לנשום
הפסקת לנשום !
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|