[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא הלכה הביתה,פנס בודד האיר באור קלוש,אך חוץ מזה היה
חשוך-חשוך כמו המוות הישן והטוב,היא שמעה את צעדיה -נקישות
העקבים על המדרכה היו  רמות.היא חצתה את הכביש וחלמה על
מטתה,על איך שהיא תתכרבל מתחת לשמיכה ותשן,תחלום,תנוח לבסוף.
היא עצרה לשניה לראות מה השעה היה קשה לראות משהו והיא אימצה
את עיניה הצעדים המשיכו והתקרבו ופתאום היא קלטה-שאלה כבר לא
צעדיה!מישהו בטח עוקב אחריה!גופה הוצף באדרנלין וקצב ליבה הואץ
היא רצתה לצעוק אך פיה היה יבש,היא רצתה לברוח,אך רגליה לא
זזו-היא קפאה במקומה ,אוזניה קשובות לצעדים המתקרבים
ואז-דממה!הצעדים נפסקו,הרחוב היה שקט..."חכי שניה" צעקו
מאחוריה ,היא חשבה מה לעשות ,יכלה לשמוע את גלגלי מוחה
מסתובבים...יד נגעה בכתפה והיא פלטה צעקה מחרישת אוזניים!!היא
הסתובבה ובעטה ,נעל העקב פגעה בבטנו ועוד בעיטה הפעם
באשכיו,הוא התקפל מכאבים היא בעטה בו שוב ושוב עד שהוא איבד את
ההכרה,לאחר מכן היא הבחינה בלבנה שבלטה מהמדרכה,היא לקחה אותה
והכתה איתה באיש-נשמע צליל רם היא עשתה סדק בגולגולתו ואז
הדם,הכל היה מוצף בדם.היא החליטה שזה מספיק אפילו יותר מידי.
למעשה, האם ייתכן שהגזימה?
                         


               
היא חזרה הביתה וישר הלכה לישון,שינה עמוקה וחסרת חלומות-היא
היתה מותשת,צילצול הטלפון העיר אותה זאת היתה המשטרה!ליבה
החסיק פעימה!"כן?" אמרה בקול אדיש היא חשבה שתמיד תוכל לטעון
להגנה עצמית,הוא התכוון לאנוס אותה אולי אפילו לרצוח-היא היתה
חייבת להגן על עצמה..."זה בקשר לבנך" אמר השוטר וקטע את
מחשבותיה "מה איתו?" שאלה-זאת לא היתה הפעם הראשונה שבנה הסתבך
עם המשטרה,אך אין דבר זה אף פעם לא היה רציני "הוא מת" השיב
"אתמול בערך בחצות התקיפו אותו עם נשק קר"
"מה??" צעקה לתוך השפורפרת,דמעות זלגו על לחיה "כן,מצאנו את
גופתו ברחוב קנזס..." היא היתה משותקת,והתחילה לרעוד, היא לא
האמינה למשמע אוזנייה "גברתי??הלו את שם?אני מצטער מאוד על
אובדנך את שומעת?הלו?הכל בסדר?הלו?" השוטר נבהל,היתה שתיקה
מהצד השני זמן רב מידי הוא חשש שהיא זקוקה לעזרה ,אף פעם לא קל
לשמוע שאיזו חיה רצחה את בנך בדם קר..."הלו את עדיין על הקו?"
נשמעה דאגה אמיתית בקולו...היא לא יכלה לומר לו כלום,לא היה לה
מה לומר לו היא הרי לא יכלה לומר לו שרצחה את
בנה!!!!!!!!!!!!!!אילו רק היתה מסתובבת מקודם,אילו רק היתה
מסתכלת על פניו,אילו רק לא היתה כל כך פרנואידית,אילו רק לא
קפצה להסיק מסקנות-בנה היה עדיין בחיים....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ילדים, עוד רגע
אנחנו עולים
לבמה. נא לא
לשכוח כובע, מים
ועט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/03 5:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנה בלומון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה