"דני, אתה בא"? שאל אותי גלעד.
"המכונאים והחמשים אחר-כך עושים ממני שעיר לעזאזל..."
אמרתי לו שאני כבר מגיע ושיחכה קצת..
הלכתי לחדר תדריכים בטייסת, עברתי על מפות המשימה בפעם
הלפני-אחרונה..
משם ניגשתי לחדר ההלבשה. פגשתי בדרך את יעל הפקמ"צית ואיחלנו
זה לזו יום טוב.
בבואי לחדר ההלבשה אספתי את הסרבל וחליפת הג'י, לקחתי את הקסדה
שלי ויצאתי אל עבר דלת היציאה מהטייסת.
תוכננה לנו טיסת אימון שגרתית אך מסוכנת משהו. תקרת הגובה 5000
רגל. נמוך מאוד. התמרון המרכזי יתבצע במכתש רמון, רק שני הבזים
של גלעד ושלי, והנוף המדהים...
פגשתי את גלעד ליד הבז שלו, "קוברה". הוא חייך אלי את חיוכו
המפורסם והמרגיע, והחל להיקשר בעזרת המכונאי בתוך הקוקפיט.
צעדתי אל עבר הדת"ק שבו עמד מטוסי הותיק והאהוב, "היורה".
השמיים היו בגוונים של כחול-בהיר וסגול, צבע מרהיב של קצת אחרי
זריחה בנגב.
גלעד, כמה חברים מהטייסת ואני תכננו בערב ללכת לחגוג במסעדה
לרגל שנתיים מסיום הקא"מ שלנו.
בכלל, גלעד ואני חברים טובים מאוד, עוד מגיל 16 כשנפגשנו
לראשונה במשלחת לארה"ב מטעם הצופים וישר הגענו למכנה המשותף
המרכזי שלנו - רצון לשלוט בשמיים.
מאז היינו ממש קרובים, סיימנו את הקורס ביחד, עזרנו אחד לשני
בתקופות קשות, בפרידות כואבות..
עליתי בזריזות על הסולם בדרך לקוקפיט, נקשרתי, הורדתי את משקפי
השמש, הדלקתי מערכות, הכל היה מוכן.
מוריד חופה, מסמן עם הבוהן למכונאי שהכל תקין, הוא מצדיע ומקבל
הצדעה בחזרה. עובר על מפת המשימה בפעם האחרונה. אני המוביל.
יוצא לאט מהדת"ק, גלעד פונה החוצה מהדת"ק שלו ועוקב אחרי.
"בוקר טוב סייח 1, רשאי להתיישר על מסלול 17 ימין". "בוקר טוב
פיקוח, רשאי" אני עונה.
מתיישר על המסלול וממתין לגלעד. שמי הנגב לא נראו כל כך טהורים
ונקיים מעולם. בוקר נפלא לקרוע בו את השמיים...
"סייח 1, סייח 2, רשאים להמריא. טיסה מהנה!" דוחף את המצערת
קדימה, מבערים מלאים נפתחים, מתחיל לתפוס תאוצה. 160 קשר,
מתנתק בעדינות מהקרקע הבוערת ונותר רק עם גלעד בשמיים.
"2, כאן 1, בדיקת מערכות". "הכל תקין" מודיע לי גלעד ברוגע.
"מתאים לך לטייל קצת במכתש?" "מתאים לי" עונה לי גלעד.
פונים דרום-מערבה בדרך לאימון. כעבור דקה וחצי אנחנו באיזור
התמרון. "2, בצע היפוך קיצון שמאלה בעוד 1...2...3..."
גלעד הופך את מטוסו במהירות וצולל אל עבר הקניון, התמרון
התחיל. מכאן נותר לאחד מאיתנו רק להשבר. מי יפיל ומי יפול, זו
השאלה היחידה.
כל שניה קובעת, כל ס"מ בפניה יכריע. אסור לאבד קצה חוט של
מחשבה אפילו לחצי שניה. אני הופך את מטוסי ומבצע צלילה הפוכה
מעט ימנית ב-6.5 ג'י כדי לקבל יתרון על גלעד. אין לי אפשרות
להתיישב לו על ה6, האופציה המיטבית כרגע היא להתיישב עליו ב60
מעלות מצד שמאל שלו. גלעד לא פראייר, הוא  מזהה את הכוונה
הזדונית שלי וחותך מיידית ימינה ולמעלה...אסור לעבור את ה5000
רגל, והוא לא עובר.
"2 מ1, חבור אלי למבנה" אני מודיע לגלעד.
שמי המכתש מתכחלים בינתיים, וברדאר אני מזהה שתי רביעיות.
רביעיית פאנטומים ורביעיית אף-16 "ברקית" דו מושבי. על בוא
הברקיות ידעתי. יעל הודיעה לי שיש לטייסת עוף החול מטווח
באיזור רמון היום בבוקר. על בוא הפאנטומים לא ידעתי. "1, באו
להשתלט לנו על איזור המשחקים, הא"? שאל גלעד בציניות. "בוא
נראה לפאנטומים הזקנים האלה מה איגל בייבי יודע לעשות" עניתי
לו.
"2, תוך שלוש שניות מתחילים לשחק". שלוש שניות חלפו ואני מבצע
פניה ימינה ופנימה ב35 מעלות. קשה, קשה לתפקד בג'י כל כך גבוה
אבל בדיוק לרגעים כאלה טייס הרי נולד. אני רואה את מטוסו של
גלעד בזוית עין שמאל, קצת גבוה. חותך לכיוונו במהירות, מנסה
להשיג נעילה. לפתע גלעד בצעד מפתיע מבצע את תרגיל "תן לו
לחלוף" המוכר מהסרט "אהבה בשחקים". "2, עלי טריקים כאלה לא
עושים" אני מודיע לו. אך מאוחר מדי, אין יותר מדי זמן להרהר
ומיד אני מפעיל גם כן את בלמי האויר פן אעבור קדימה מדי וגלעד
יתיישב לי על השש. לפתע אני רואה את מטוסו של גלעד, שהיה כרגע
קרוב אלי מאוד, מתחיל לרעוד במעין תנועות לא רצוניות. "תקלה
הידראולית!!!!" מודיע גלעד בקול גבוה ומפוחד, שלא אופייני לאיש
הרגוע והמחושב הזה כלל וכלל.  "יש צורך בנטישה?!" אני שואל
בתכיפות. "מערכת ההנטשה נדפקה גם היא!!" מודיע לי גלעד.
"פיקוח, פיקוח!! סייח 2 במצוקה. תקלה הידראולית, חובה לנטוש,
מערכת הנטשה לא תקינה!" אני צורח בקשר. טסתי לצידו של המטוס
המפרפר של דני, שלראשונה בחייו איכזב ולא פעל כשורה. היינו כבר
ממש נמוכים, 1100 רגל. "דני אני עומד ליפול!!!!"  המטוס של
גלעד צלל אל עבר אדמת המכתש. בום.  
"גלעעעעעעעעעעעעעעעעעד  לאאאאאאאאאאאאאא".
קפצתי. כולי הזעתי. שמעתי דפיקות בדלת. "גלעד, זה באמת
אתה?!?!". "תגיד לי, השתגעת?! כל הבסיס עוד מעט יתעורר מהצעקות
שלך".
הבנתי מה קרה...ואז אמרתי לגלעד : "אתה לא תאמין איזה חלום יש
לי לספר לך אחה"צ בטיסה..."
גלעד הביט אלי, חייך ואמר : "אהה...אנחנו טסים במכתש נכון?"
"שמעתי מיעל שקוראים לנו 'סייח 1 וסייח 2' ". "טוב שלא קראו
לנו פגסוס..."