פגישה פנים אל פנים

הלכנו כמה דקות, או שעות, או אולי ימים, איבדנו את תחושת הזמן
לגמרי. הגענו למן מגרד- מדשאה גדולה. היה כמו בלילה, או שזה
היה באמת לילה.
פתאום נשמע צליל לא מובן, הצליל היה חלש, אבל שמעתי אותו כל כך
טוב, זה כנראה היה סימן למשהו כי באותו הרגע התעופפו רוחות מכל
עבר וכיוון, מהאדמה אפילו. הוא עף אלינו במהירות ממוצעת של
חללית שטסה במהירות האור. לא יודעת איך זכרתי את זה אבל לא
הייתי כל כך חסרת אונים כמו שחשבתי.
"בואי נשחק משחק קטן, אם אני מנצח אני לוקח את החברה הקטנה
שלך" הסתובבתי לאחור וראיתי את אליס מוחזקת על ידי הרוחות,"
ואם אני אנצח אתה לא תראה יותר את העולם הזה"
"או... קשוחה, אני אוהב מתמודדים קשוחים"
ראיתי זוהר מסתורי בעיניו.
ללא שליטה על גופי, ידי לקחה בכיס הג'ינס אבן, את האב שאנדריאה
נתנה לי, אני לא יודעת מה זה עשה לי אבל הרגשתי שמשהו מוזר
מתרחש בתוכי, יכולתי לעוף... בערך באותה המהירות כמו הראשי,
הרגשתי כוח.
הנפתי את ידי וכל הרוחות התרחקו, הם הסתדרו במעגל ענקי שסימן
שזהו קרב שיימשך עד שמישהו יפסיד סופית, ובמקרה הזה אני לא
רוצה להיות המפסידה.
הראשי שאג שאגה, השתחרר ממנו כוח שהעיף אותי הרחק ממנו, אך
התאוששתי מהר והיכיתי בו, האבן עדיין הייתה בידי, היא כנראה זו
שהצילה אותי מפני כוחו של הראשי. הוא נפל על האדמה, התאוששותו
מהנפילה הייתה מהירה משחשבתי. פתאום מאחורי נשמע קול מוכר, זאת
הייתה אימה של אנדריאה, היא נראתה שונה מאוד.
"שלום ארתור. מזמן לא ראיתי אותך" נדמה לי ששמעתי קומץ של
ציניות בדבריה.
"ארתור?" ככה קוראים לו? היא אף פעם לא הזכירה את שמו.
הודחקתי לאחור- מעבר למעגל, כנראה שלארתור הייתה יריבה חדשה.
נבהלתי לגמרי כשהרגשתי נגיעה קלה על כתפי, כשהסתובבתי ראיתי
שזאת הייתה אנדריאה.
"מה את עושה כאן?" הרי הרוחות מכירות אותה...
"אימא שלי פה"
"כן"
"אני לא יודעת איך אני אשנה את העולם הזה- אני יצרתי אותו" היא
אמרה את זה מהר ובתוקפנות מסוימת. אף פעם לא שמעתי אותה מדברת
ככה.
" צריך להרוג את הראשי, את אמרת את זה בעצמך"
"את לא הצלחת"
"כי לא הספקתי, עכשיו אימא שלך שם איתו"
"אני לא חושבת שהיא תצליח. אין לה את האבן ואין לה כוחות. היא
אף פעם לא תצליח."
"את יודעת, אליס- חברה הכי טובה שלי, שלא הייתי רוצה לאבד,
כלואה אצל הרוחות האלה."
"אולי נצטרך אותה- אם נצליח להשיג את השומר המתאים."
נזכרתי שכשנכנסתי לטירתו של הראשי, עמד בדלת שומר שהכיר את אמה
של אנדריאה, והכניס אותה. אולי הוא יוכל לעזור.
הגענו לדלת הראשית- לשער הטירה.
"אתה מכיר את ריטה? הכנסת אותה לטירה?" שאלתי
"כן, ומי זאת?" שאל השומר- הוא נראה יותר מפחיד מאשר בפעם
הראשונה שראיתי אותו.
"אנדריאה" היא אמרה באותו שקט, היה נדמה שהייתה רגועה מתמיד.
"הבת של ריטה?" שאל במין הבזק של הפתעה ופחד בקולו.
"כן" ענתה אנדריאה.
"היא סיפרה לי המון עלייך"
"איך? הרי אתה שומר של טירת הראשי, והיא 'רוח טובה' "
"הכרתי אותה עוד לפני שהפכתי לשומר כאן" אמר השומר.
שכנענו אותו לבוא ל"כלא" שהיו מחזיקים בו את האסירים של הראשי.
היינו צריכים להתחזות לאסירים כדי להיכנס לשם. אליס הייתה באחד
החדרים הכי מורחקים וקטנים. כנראה ארתור (הראשי) ידע בדיוק
לאיזו מטרה לקלוע.