שמעון פיטוסי / סתמי |
אין סופות.
והנחל אכן אכזב.
וקשה לזהות שלוליות,
ולתוך שריונו
נס הצב.
אז טס אל ביתה מוכה חרב,
מלטף שיערה החלק.
ונושק לגופה הלבן,
הרזה
ולוחש לה מילים של קרבה.
לא רוצה לגמור,
כי בעצם,
איתך לא התחלתי דבר.
זה הלילה,
זה יולי,
הלב שנשבר,
זה הנחל ההוא,
המקולל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|