צוללת שוב.
רציתי להאמין שלמעשה אני נופלת, נשאבת, נמשכת, ניטחת,
אובדת.
אבל הכל דמה יותר לשחייה נינוחה אל המעמקים
המים
הולכים
וקרים
וכבדים.
כמו השמיכה שלך
שבמהלך הלילה
הפכה לעננים של נוצות
אווזים.
במקום להמריא
הם קרסו עליי -
שחוטים -
בית החזה לא עולה.
דווקא נעימה ההתגברות
על הכמיהה לחמצן.
הכל הופך להרמוני:
אתה נמזג בשורות הספרים
שקראת כדי לדעת מה כתוב.
כמו שנגעת בי
כדי לדעת איך זה מרגיש.
ואני רציתי רק
שתרגיש איך זה לדעת.
אותי.


(18.01.2003)