היכרות עם העולם המקביל

נכנסתי לכדור, זה היה מעשה פזיז כי שכשנכנסתי לעולם ה... בואו
נגיד... מקביל הזה... רק אז התחלתי לחשוב, בגלל שנתקפתי פחד
אימים.
ראיתי רוחות, שהתעופפו בצומת, היו שם זומבים, היו שם אנשים
מאבן... חשבתי שאלה הן הרוחות הרעות שאליהן הייתי אמורה
להתחזות. בכל הרחוב הענקי מצאתי רק זבל, וגם כמה גופות שכנראה
נהרגו ע"י הרוחות הרעות.
זה היה נורא לראות את כל זה, עד שראיתי אישה. היא נראתה לי
פצועה אבל הייתה בהכרה מלאה. ניגשתי אליה.
" מה קורה פה?" שאלתי אותה. היא הסתובבה אליי וראיתי שיש לה
עיניים מפחידות, לא רק מוזרות ביותר אלא גם שוות אחת מהשנייה.
האחת הייתה לבנה בגוון צהבהב ובשנייה ראיתי אדום כהה, כמעט
שחור, ראיתי את עצמי בתוכה. נבהלתי.
"את לא יודעת מה קורה פה?!" היא התפרצה עליי.
"ה 'ראשי' החליט לו להרוס את העיר ולהפוך אותה לבית קברות אחד
גדול!" היה לי הרושם שהיא הייתה טובה, אבל לא רציתי להתגלות
ולבטוח בה, אולי היא הייתה רעה מתחזה, והרי אנדריאה הזהיר
אותי. ישר הבנתי שאני צריכה לפגוש את ה 'ראשי' הזה, או לפחות
את שומריו בגלל שהאישה אמרה לי גם ששום אדם אף פעם לא ראה
אותו. " הטירה של הרוחות נמצאת בסוף העיר, זה רחוק ואני יכולה
ללוות אותך אם את רוצה" הציעה לי. הסכמתי למרות שכל העניין
נראה מוזר בשבילי, הרי איך היא יכולה ללוות אותי למקום שנמצא
בקצה השני של העיר כשהיא פצועה...



לא דמיינתי את הטירה של הראשי ככה, אבל זה היה ענק! אני חושבת
שהיו שם יותר מ- 1000 חדרים. כשהגענו לשער עצר אותנו שומר ענק,
עם אותו צבע העיניים כמו של האישה שליוותה אותי. זה היה מוזר
בגלל שהשומר נראה כמו בן אדם, אבל אנדריאה אמרה לי שאני יכולה
להיות "רוח רעה" בעצמי, זאת אומרת שאני יכולה להדמות להן, אז
כנאה השומרים של הראשי הם רוחות, אבל חששתי שהאישה גם קרובה
לרוח, אבל לא נתתי למסקנות למלות אותי. לא הייתי בטוחה.
" מה אתן רוצות?! מה אתן עושות כאן?"
שאל השומר (בקול חזק מאוד)
"האם אתה לא יודע מי אני?" אמרה האישה
" מה את רוצה?" התעקש השומר על שאלתו
"אני ריטה, אני רוצה לראות את הראשי!" התעקשה האישה, שרק עכשיו
גיליתי את שמה.
"ריטה?" השתתק השומר "מה את עושה כאן? מתי הגעת?"
לפי השיחה שלהם כבר לא היה לי ספק שריטה קשורה לרוחות האלה,
ואולי היא עצמה כזאת...
הרגשתי מחנק בגרון, רציתי ללכת משם כמה שיותר מהר, אך היה
מאוחר מדי, כבר נכנסנו לשם.
'מי האישה הזאת?' חשבתי לעצמי.
" מי את? מה אנחנו עושים כאן, וממתי השומרים פה מכירים אותך?"
שאלתי את ריטה בתוקפנות.
"אני חייבת להודות ששיקרתי לך בכמה מהפעמים, אני אימה של
אנדריאה, הייתי קרובה לרוחות לאחר מותי, אחרי כמה זמן העולם
הזה נהיה אפרורי ומגעיל, ולא רק זה, כולם, כל הרוחות, נהפכו
לשדים, התחילו להרוג ולשגע את כולם, כל החולמים סובלים וכל
חלום מקרב אותם למוות, הגרוע ביותר."
הייתי בשוק, לא ממש ידעתי איך להגיב.
שמישהו יזכיר לי בבקשה איך נכנסתי לכל העניין הזה?
"מה אני עושה פה?" שאלתי לבסוף
הדרך היחידה לעשות פה סדר היא... להרוג את הראשי"
"מה?! את רוצה שאני אהרוג את הראשי הזה?! למה אני כבר מסוגלת?
אפילו את המורה שלי לאנגלית אני לא מסוגלת לרצוח (למרות שהייתי
רוצה)
ואת רוצה שאני אהרוג רוח? סליחה... שד!!!"
"את היחידה שיכולה" הקול השקט והרגוע השתלט גם עליה
"איך אני יכולה לעשות כזה דבר?"
הם לא מכירים אותך- קצת כשפים יעזרו, חוץ מזה תסמכי על עצמך.