"לכל דבר יש סוף" אמר החתול בעודו מסתכל על קופסאת הגבינה
הריקה ומלקק את שאריות הגבינה משפמו...
בעודו חושב על המשפט שזה עתה אמר, התיישב החתול אל מול האח
הבוער מזיז את זנבו מצד לצד בתנועות איטיות.
לא פלא שנותנים ל"סוף" קונוטציה שלילית, חשב לעצמו. הרי בדרך
כלל מה שזוכרים זה את הדברים הרעים שקורים, אלה נחקקים במוח
יותר טוב מהדברים הטובים - עובדה - לדוגמה: אם כל השנה, מידי
יום, אני אתפוס עכבר ויבוא יום שאני לא אתפוס, ישר יגידו שאני
גרוע, שאני לא יודע לתפוס עכברים ושאני סתם חתול בית שמן
ורבצן. לא יזכרו שעד עכשיו, מידי יום, תפסתי עכבר. אותו סיפור
הולך עם המילה "סוף".
הרי כשמגיע הסוף של משהו טוב, אותו סוף נחשב לדבר רע מכיוון
שעד עכשיו היה לי משהו טוב והוא נגמר ולכן זה נחקק במוח כדבר
רע. חשב לעצמו בעודו בוהה בקופסאת הגבינה הריקה שעמדה שם
והטילה את צילה על ריצפת הפרקט החמה.
בניגוד לכך, כאשר מגיע סופו של דבר רע, אותו סוף נחשב לדבר טוב
מאותה סיבה הפוכה שציינתי קודם לכן.
לדוגמה: כשסיימתי עם קופסאת הגבינה הזו נחקק בזכרוני סוף רע
מכיוון שהיה לי מאוד טעים לאכול את הגבינה. דוגמה הפוכה לכך
היא כאשר מגרשים אותי מהבית לכמה ימים וכשלבסוף נותנים לי
לחזור אני אומר תודה לאל, וזה נחקק בזכרוני כסוף טוב...
משתי הסיבות הנ"ל ל"סוף" ניתנת קונוטציה שלילית.
משהתרצה החתול מניתוחו המבריק למילה "סוף" השעין את ראשו בין
כפות ידיו והרגיש את עצמו נרדם למראה האח הבוער...

באותה העת נכנס בעל הבית ובשקט בשקט החליף את קוספאת הגבינה
הריקה באחת חדשה, הוסיף לתוכה ביצה לא מבושלת וערבב אותה עם
הגבינה, ביודעין כי זה המעדן האהוב ביותר על חתולו החביב.
בעודו מחזיק את קליפת הביצה בידיו, בדרך לפח האשפה, נזכר בחידה
עתיקת יומין השואלת מה בא קודם: הביצה או התרנגולת?
לאחר מחשבה ארוכה החליט כי הביצה באה לפני התרנגולת - ניקח שלב
אבולוציוני אחד לפני מה שאנחנו קוראים לו היום "תרנגולת". אותו
יצור שמבחינתינו הוא אינו תרנגולת הטיל ביצה שממנה בקעה
התרנגולת של היום. לכן הביצה באה לפי התרנגולת ולא להיפך...
הוא חייך לעצמו בידיעה כי פתרונו סביר להניח שגוי אך בשבילו זה
הספיק...