אפרת תור / בעינייך תכלת |
מלמעלה מסתכלת,
את הכל בוחנת
אותנו לומדת .
כשנעצר לך הזמן
כשנגמר לך יומך ,
וצחוקך לא נשמע עוד
וקולך לא קורא שוב .
רק בחלום רחוק
נגלות לי פנייך,
רק בחלום מעורפל
באה ממרחק הזמן .
והזמן לא עוצר
כשרוצה לחכות לך,
והזמן רק עובר
כשהפצע עדיין פתוח .
בעינייך תכלת
כבר לא רואים ת'כנרת,
בעינייך תכלת
שרק נעלמות עם הזמן.
לזכרה של שני חיה פרץ ע"ש שנפתרה מסרטן בעודה בת 20
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|