|
מתקמרת ברכות מולך
בוהה בחלל הריק
כשמולי המוני אנשים
צמרמורת קור מפלחת את גופי עד קץ
אות אחרי אות
נכתבים חיי
שורה נוספת למעגל החריטות
מהן עייפתי עד בלי די
הכל שקט ורגוע
בתוכי יש סערה
היא תקח אותי הרחק
הרחק מהרוח הקרה
אני אוטל לאי נידח
בו לא אוכל להזיק לאיש
מסך הגנה אותו בונה
מיועד לאיש האדיש
תטרוף אותי בטיפשות
כמעין לא נגמר
אני נעלמת למולכם
אני לא אהיה פה מחר
אות אחרי אות
נכתבים חיי
שורה נוספת למעגל החריטות
מהן עייפתי בלי די |
|
מניתוח
הפרובוקציות של
הפרובוקטורית
אני יכול להסיק
שהפחד שלה מפני
היותה זבל הוא
מה שמניע אותה
בבוקר. זה והפחד
שצמח איזה
חצ'קון או שהיא
שטוחה.
זכריה פרויד.
מתמחה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.