בוקר.האיש בשחור מתעורר,השעון המעורר מצפצף כמו אזעקה של בית
מאסר.בעצלות יתרה האיש בשחור סוגר אותו.הוא קם ויושב על
המיטה.הוא שם לב כי הוא לבד שוב.הוא נעמד וממשיך לעבר
השירותים.הוא יודע שהכל בראש אך עדיין קשה.הוא שוטף את פניו
,מצחצח שיניים ומעביר סירוק על השיער המבולגן.הוא מכין את עצמו
לעוד יום של עבודה.הוא מוציא מן הארון חולצה,ג'ינס ובוקסר
ופורש אותם על המיטה.הוא פותח את המחשב ומחכה שזה יעלה לו לאט
לאט.הוא ניגש למטבח ומרתיח מים.
אין דבר שהוא יותר אוהב מאשר קפה טוב בבוקר.הוא צועד לעבר הדלת
ופותח אותה בזהירות יתרה-מסתכל ימינה ושמאלה ורק אז מתכופף
ולוקח את עיתון הבוקר,למרות שהוא כבר מזמן יודע כי החדשות
בעיתון לא אמינות,והוא,את החדשות האמיתיות משיג מהמקורות שלו
הוא עדיין אוהב לרפרף בעיתון בכל בוקר מחדש.
תוך כדאי שהוא פותח את העמוד הראשון,הוא נזכר כי המחשב כבר
דולק ומניח את העיתון על השולחן בסלון.
הוא ניגש לעבר המחשב,אותו מכנה "אלפרד",ופותח את דפדפן
האינטרנט.אלפרד עובד ביעילות וביסודיות כבר מספר שנים,והאיש
בשחור מתייחס אליו כאילו הוא אותו אלפרד המשרת הנאמן של באטמן
האגדי.אחרי הכל גם "אלפרד" עושה בידיוק את אותה העבודה.בעודו
גולש באתרי המקורות שלו,הוא שומע את קפיצת הקומקום וניגש לעבר
הכנת הקפה.הוא שם שתי כפיות קפה וכפית אחת סוכר.יש לו תאוריה
מאד מעניינת לגבי מספר כפיות הסוכר ולכן הוא שם רק כפית
אחת.הוא מוזג את המים החמים,מוסיף חלב 3% כי אחרת זה פשוט
לרצוח את הקפה,ומערבב.הוא מניח את הספל על השיש בשביל שיתקרר
טיפה וחוזר לחדרו במטרה להתלבש.
הוא מוריד מעליו את הטרנינג ולובש זוג בוקסר שחורים.שם על עצמו
את מכנסיי הג'ינס השחורות ונשאר עם הגופייה איתה ישן.הוא לא
אוהב ללבוש את החולצה עד לרגע האחרון כי ככה היא יכולה
להתלכלך.הוא חוזר למטבח ולוקח את ספל הקפה,שעכשיו כבר התקרר
קלות כי רק ככה הוא אוהב לשתות אותו.הוא לוקח את העיתון וניגש
לחדר שלו שם הוא בודק אימייל.בפעם הראשונה מאז שהתעורר הוא שם
לב כי השעה כבר מאוחרת וכי הגיע הזמו להעביר הילוך.הוא בודק את
האימייל הרלוונטי לאותו היום בקיבל מהבוס יום קודם,
ומסנכרן את האינפורמציה הרלווניטית אל תוך הפאלם שלו.הוא מסיים
את כוס הקפה ושם את הספל בכיור.
הוא פותח קצת את התריסים בחדרו שיכנס קצת אוויר,ומקפל את
העיתון אותו שם על השולחן בסלון.הוא חוזר לחדרו אך הפעם הוא
עושה משהו יחסית מוזר.כל יום לפני שיוצא לדרכו,האיש בשחור מניח
תפילין.זה דבר אותו לא חדל לעשות מאז שקיבל את התפילין בגיל
13.הוא אומר מספר חלקים בתפילה רק בכדי לצאת ידי-חובה,את נוסח
התפילה הזה לימד אותו רב אחד בכיתה ט' ומאז הוא שומר על הנוסח
הזה.אחלה קומבינהעם אלוהים.הוא מקפל את התפילין ושם אותם
במקומם ליד המיטה.סוף סוף הוא מוכן לצאת לדרכו.הוא לובש את
חולצתו השחורה עם צווארון הגולף ופותח את המגירה הראשונה
שלו.משם הוא מוציא את אקדחו,מחסנית ומשתיק קול.הוא סוגר את
המגירה ושם את האקדח מאחורי הגב בחגורה.הוא לוקח את הפאלם שלו
ושם אותו על השולחן.הוא לוקח את הביפר שלו ושם אותו ליד
הפאלם.הוא משאיר את אלפרד פתוח ושוטף את הספל של הקפה של
הבוקר.הוא מסדר טיפה את המיטה שלו וסוגר את האור ואת הדלת בחדר
שלו.הוא מחפש את המפתחות של האוטו שלו.הוא מוצא אותם איפה שהם
תמיד נמצאות-על המדף במטבח.הוא ניגש לעבר ארון הבגדים שלו
ומוציא את הפריט האחרון.הוא מוציא את המעיל השחור הארוך
שלו.המעיל האגדי.אותו מעיל הפך להיות הטרייד-מארק שלו.הוא לובש
אותו ומנער מעליו את הלכלוכים של יום אתמול.הוא שם את הפאלם
בכיס הימיני,ואת הביפר בחגורה.הוא נכנס לשירותים ומוריד מעליו
את המשקפיים.משום מה הוא לא מסוגל לתפקד כמו שצריך עם
משקפיים.זאתי בעיה בתדמית.תוך מספר שניות הוא שם עליו את
העדשות.הוא סוגר את האור בשירותים וסוגר אחריו את הדלת.ככה הוא
חונך.הוא לוקח את המפתחות של האוטו ואת המפתחות של הבית.
הוא יוצא בזהירות רבה ובשקט רב ונועל אחריו את הדלת.הוא יורד
במדרגות מסתכל טוב טוב שאף אחד לא אחריו ונכנס לאוטו.מכוון
שנהיגה זה לא הצד החזק שלו הוא חייב שיהיה לו אוטו אכותי.מכוון
שבאכות לא מתפשרים הוא קנה לעצמו לפני מספר שנים אודי
טיטי.כמובן בצבע שחור אחרת כל האלמנט הולך.הוא פותח את תא
הכפפות ושם ליד זוג המשקפיים הנוספות וכל מיני תכשרים לעדשות
רק למקרה הוא מניח את האקדח.
הוא סוגר את תא הכפפות ומוריד את המעיל מעליו.זה פשוט לא נוח
לנהוג עם מעיל כ"כ ארוך.הוא מתניע את האוטו ומדליק את
הרדיו.הוא מוציא מתחת למושב את חבילת הדיסקים שלו וכמו כל בוקר
רגיל הוא אוהב לשמוע מוזיקה אירית משובחת.הוא בודק כי אין אף
אחד בסביבה ומעביר לראשון.זהו.בדרך הוא מוציא מתחת למושב את
הפלאפון שלו,אותו, מחמת הבטחון הוא חייב להחליף כל שבוע אחרת
יהיה נורא קל לאתר אותו.הוא שם את הפלאפון בדיבורית ויוצא
לדרכו.עוד יום של עבודה.השמיים כחולים ואין אף ענן בשמיים.ממש
רגע קלאסי.הוא פותח את החלונות ומגביר את המוזיקה טיפה.אחרי
הכל הוא לא רוצה שירגישו בו.הוא נוסע במורד הרחוב ופונה
ימינה.הוא שונא לעמוד בפקקים.ולכן ממהר לעבור את כל הרמזורים
האיומים בדרכו לכביש המהיר.לאט לאט עולה השמש במזרח ומסנוורת
את זוג עיניו הירוקות.הוא מוציא מתא הכפפות את משקפי השמש
הכסופות ומרכיב אותן.המוזיקה מתנגנת ברקע בקלות,והרוח נכנסת
דרך החלונות הפתוחים.הוא עובר רמזור רמזור וסוף סוף הוא מגיע
למהיר.הוא מעביר לחמישי ומתרווח לאחור.בידיוק באותה שעה הוא
מקבל הודעה בביפר על העבודה הבאה."תפגוש אותי במרינה עוד חצי
שעה" אומרת ההודעה והאיש בשחור מתכנן בראשו את מסלול הנסיעה
המהיר ביותר.הוא שולח הודעת אישור לאותו מספר ומחזיר את הביפר
לחגורה.
הוא מצפה כבר לראות את העבודה הבאה.הוא נוסע במהירות ותוך 20
דקות הוא נמצא במרינה.הוא מחנה את האוטו מרחוק כדי שלא ידעו
שהוא שם ובודק ששוב אין אף אחד בסביבה.הוא שם מחסנית באקדח
ומכניס אותו אל מקומו מאחורי הגב.הוא נעמד ממרחק ומחכה לאיש
הקשר להגיע.האיש מגיע בידיוק בזמן.האיש בשחור יוצא ממקום
מחבואו וניגש לעבר איש הקשר."מה חדש?" הוא שואל."אתה יודע
עסקים כרגיל" עונה לו איש הקשר בקרות אשר ניכרת במיוחד בעסק
הזה."נו מה הבאת לי?" ממשיך האיש בשחור."לא יודע אסור לי לפתוח
את זה" עונה איש הקשר בקול ממהר ומוטרד."תודה" מחזיר האיש
בשחור מתוך נימוס לוקח את החבילה ומסתובב אל עבר המכונית תוך
כדי הסתכלות לכל עבר במטרה לזהות דמות חשודה.הוא מוציא את
המפתחות מכיס מעילו ופותח את המכונית.הוא מתיישב ומוריד שוב את
המעיל.מתניע את האוטו ושם שוב את המוזיקה האירית ברקע.הוא פותח
את החבילה ומסתכל על העבודה הבאה.אם זה עדיין לא מובן האיש
בשחור הוא אינו סוכן חשאי.הוא גם לא סוכן מוסד או שב"כ.האיש
בשחור הוא פשוט רוצח שכיר.או כמו שהוא אוהב להגדיר את עצמו-הוא
איש מקצוע שהמקצוע שלו הוא מוות.אומרים שהוא אחד הטובים אם לא
הטוב ביותר,אבל ללא ספק הוא היעיל והשקט ביותר.הוא מסתכל בדפים
שהיו בתוך החבילה ומרפרף בהם במהירות.
הוא מוציא מרקר מתוך התא שליד ההגה ומסמן את החלקים
החשובים."אישה,בגיל ה50+ נשואה +4".הוא ממשיך לרפרף ומסמן את
הכתובת.זהו.יש לו מספיק אינפורמציה.הוא מכניס את המרקר למקום
ואת כל הדפים לתוך החבילה ומניח את החבילה על המעיל.הוא חוגר
חגורה ,מרכיב משקפיי שמש ומעביר לראשון.הוא מעדכן את הפאלם שלו
עם הכתובת של העבודה הבאה ומכניס אותו בחזרה לתוך כיס
המעיל.עכשיו הוא נוסע חזרה הביתה.האיש בשחור גר בדירה מכובדת
בקומה ה72 של המגדל הכי גבוה בר"ג-מבוא העיר ר"ג.הוא אוהב את
המיקום.רחוק מהכל אך עדיין קרוב.בנוסף בבניין גרים כ"כ הרבה
אנשים שנורא קל להתערבב וכמעט תמיד הוא נמנע משיחות חולין
מיותרות עם תושבי הבניין.גם אף פעם מישהו לא טרח לברר מי גר
בקומה ה72 כי כולם עצלנים מדי בשביל לעלות עד לקומה האחרונה
ולברר.תוך רבע שעה הוא שוב בביתו.הוא מחנה את האוטו בחנייה
לוקח את הדברים שלו ועולה במהירות לדירה.הוא פותח את הדלת.הוא
זורק את המעטפה על השולחן ומניח את המעיל על הספה.הוא מתיישב
ליד המחשב ופורק את האקדח ואת שאר האביזרים שלו.הוא נכנס
לאינטרנט וחוזר לקחת את המעטפה מהשולחן.הוא מתחיל לחפש מידע
חיוני על העבודה.הוא לא אוהב לקרוא להם קורבנות כי אחרי הכל
מישהו בעולם חושב שאותו אדם צריך למות והוא רק מלאך המוות,אם
כך הם לא קורבנות אלא נענשים.אבל לא נכנס לקטע של החטא
ועונשו.יותר פשוט לקרוא להם עבודות.דבר ראשון הוא מחפש מידע על
הכתובת.מקומות בילוי באזור,חנויות,מכולות ותחנות
אוטובוס.הכל.הוא חייב לדעת כל פריט.בגלל זה הוא הכי יעיל.הוא
אוהב לדעת הכל על העבודה שלו.הוא מקצוען והוא מתחייס לעבודה
שלו ברצינות יתרה.הוא יותר נכון אוהב לחקור מדוע אותו אחד או
אחת צריכים למות.לא מעניין אותו מי רוצה שהם ימותו אלא רק
למה.הוא מדפיס את האינפורמציה הרלוונטית ומסנכרן את הפאלם עם
המידע העכדני.הוא מוציא את שאר הדפים מן החבילה ועובר לסלון
בכדי לקרוא אותם.הוא קורא בעיון כל דף דף.הוא לוקח את זה
ברצינות.זה לא צחוק.זה הרג של בן-אדם.הוא מסתכל על התמונה
וחושב לעצמו שרק לפי הפרצוף צריך להרוג אותה.הוא ממשיך
וקורא.מתברר שהיא מורה.מהזן שהאיש בשחור הכי שונא."מלמדת כבר
למעלה מ20 שנה,בעלת דעות דתיות חזקות.ידוע בתור ימנית
קיצונית".לפחות היא לא אוהבת ערבים.הוא מעביר דף ומגיע לקטע
הפחות מעניין.הוא מגיע לקטע של התשלום.האיש בשחור לא עושה את
זה עבור הכסף.ברור שהכסף משחק תפקיד לא קטן אבל הוא מאמין שאם
יש מישהו בעולם שמוכן לשלם תמורת הראש של אותו אדם אז העולם
יהיה מקום הרבה יותר טוב בלי אותו אדם.הסכום מתברר להיות
מכובד-20 אלף דולר.התאריך-עד שבועיים מתאריך קבלת החבילה.האיש
בשחור אוהב שיש לו זמן.ככה הוא יכול לחקור את הכל לאט לאט.ככה
הוא אוהב לחיות.לקחת הכל בקלות.הוא ממשיך לדפדף ומברר את
הכתובת של הבי"ס.הוא מסמן אותו.הוא מעלה בדעתו כי יתכן שהסיבה
להזמנה קשורה אך שהוא בבי"ס שהרי רוב המורים מבלים את רוב זמנם
בבית-הספר.הוא מעביר מבט אל שעון הסווטצ' סקין השחור שלו ורואה
כי כבר צהריים.הוא מסדר את הדפים ומניח אותם בערימה על השולחן
בחדרו.הוא יודע כי זה הזמן לאכול.הוא לא אוהב לאכול.אבל הוא
יודע כי זהו צורך של הגוף.הוא עובר אל המטבח ומכניס לתוך
המיקרו אחת מהמנות שמוכנות תוך 2 דקות.הוא מוציא מהמקרר בקבוק
דיאט-קולה ומניח אותו על השולחן.הוא מביא את העיתון אל השולחן
ומוריד את החולצה ותולה אותה על הכיסא.הוא מדפדף בעמוד הראשון
וקורא את הכותרות.הוא מחכה עוד דקה ואז מוציא את המנה מן
המיקרו.הוא שם אותה על השולחן ומחכה טיפה שהיא תתקרר.הוא מוזג
לעצמו בנתיים דיאט-קולה לכוס חד-פעמית אותה הוציא מן הארון.תוך
מספר דקות הוא מסיים לאכול.הוא מקפל את העיתון.הוא זורק את
הכוס החד-פעמית לפח,מכניס את בקבוק הדיאט-קולה למקרר ושוטף
במהרה את הצלחת.הוא מתיישב על הספה בסלון ושם רגליים על
השולחן.הוא מחשב בראשו את המשך היום.לאחר מספר דקות של מחשבה
הוא מגיע להחלטה כי בערב הוא יצא לגיחה ראשונה אל האזור של
עבודתו הנוכחית.אבל בנתיים עד שתרד החשכה הוא צריך לנוח.הוא
חוזר לחדרו וסוגר את החלונות.הוא לא אוהב שיש אור בכלליות
וביחוד לא שהוא יושן.הוא מכבה את אלפרד.הוא גם לא מסוגל לסבול
רעש הוא יושן.הוא מוריד מעליו את הג'ינס ולובש גופייה.הוא
מכוון את השעון המעורר ל1900 וסוגר את הדלת של החדר.הוא נכנס
למיטה.כשהאיש בשחור יושן זה אחד משלושת המצבים בו הוא לא חושב
על כלום.שאר המצבים יפורטו בהמשך.תוך שניות הוא נרדם.הוא כ"כ
עייף שהוא אפילו לא מצליח לזכור את החלומות שלו או שפשוט הוא
עייף מדי בשביל לחלום.במקרים הנדירים בו הוא חולם אז הוא חולם
חלומות או יותר נכון חזיונות אשר לרוב קוראים במציאות.לכן הוא
אוהב לקרוא להם חזיונות.רדת החשכה.השעון מצפצף.האיש בשחור
מתעורר בקלות.הוא כבר לא עייף.הוא מכבה את השעון והולך
לשירותים.הוא פותח את המים במקלחת ושותף פנים בנתיים.הוא מוריד
מעליו את הבגדים ונכנס למקלחת.הוא יוצא מן המקלחת רטוב
כולו.שערו השטני ספוג מים ונהפך לשחור כתוצאה מכך.הוא מסרק את
שיערו ומתנגב.הוא מצחצח שיניים ומוציא מן הארון את מכונת
הגילוח.הוא מעביר גילוח מהיר על הזיפים ומנגב את הרצפה.הוא
חוזר לחדרו ומלביש את הגי'נס בחזרה.נועל את הנעליים.הפעם הוא
חייב להיות שחור כולו כי הוא יוצא למשימת ריגול.הוא מוציא מן
הארון זוג גרביים שחורות ולובש את הנעליים השחורות.הוא פותח
טיפה את החלון שיתעורר קצת החדר.הוא הולך למטבח ומלביש את
החולצה.הוא לוקח את האקדח ושם אותו בחגורה.הוא בודק שיש מספיק
סוללה בפאלם ושם אותו בכיס המעיל.הוא מוציא מן הארון זוג כפפות
שחורות מעור.הוא לובש אותן.הוא מוציא מהמגרה הראשונה מצלמה
מזערית בגודל של עט אך עם זום שלא היה מבייש עניים של נץ.הוא
נכנס לשנייה לשירותים בשביל לשים עדשות ומעביר סירוק שני על
השיער שעדיין רטוב במקצת.בחוץ כבר מתחיל להחשיך.אלו הם השעות
שהאיש בשחור הכי אוהב.בשעות החשכה אי אפשר לראות טוב והדמיון
עובד שעות נוספות.האיש בשחור אוהב לנצל את דמיונם הפורה של
אנשים לטובתו.הוא מוציא מן המגרה משתיק קול,רק בשביל שיהיה,
ושם אותו בכיס צדדי בג'ינס.הוא לוקח את הביפר שלו ושם גם אותו
בחגורה.הוא סוגר את האור בחדר.סוגר את האור במטבח,לוקח את
המפתחות של האוטו ושל הבית ויוצא לחדר מדרגות.הוא מסתכל לכל
עבר בשביל להבחין במישהו חשוד ונעמד ליד המעלית.הוא מזמין את
המעלית ומחכה.אחרי הכל לוקח זמן למעלית להגיע 72 קומות.הוא
מוציא מן כיס מעילו מפתח קטן מחכה.תוך דקה מגיע המעלית.הוא
נכנס למעלית ומכניס את המפתח לתוך החריץ של מעלית חירום.בימינו
כסף יכול לקנות הכל.האיש בשחור השיג את המפתח הזה בכדי להימנע
משיחות לא רצויות בזמן השימוש המיותר במעלית.הוא לא אוהב
ששואלים אותו שאלות.הוא לוחץ על חניון ומחכה.הוא מוציא את
המשתיק קול ומבריג אותו אל אקדחו.הוא בודק כי הוא לא שכח
כלום.הוא מוציא את המפתח מהחריץ ומכניס אותו אל כיס המעיל.הוא
בודק שאין אף אחד באזור ויוצא במהרה אל החניון.הוא מוציא את
המפתחות מהכיס ונכנס למכונית.הוא מתיישב ו"פורק" את עצמו
שוב.הוא בודק בפאלם שוב איפה הכתובת של העבודה ומתכנן לעצמו את
מסלול הנסיעה.הוא מוריד את המעיל ומתניע את האוטו.הוא יוצא
במהרה מהחניון ונוסע לכיוון הכתובת.למזלו הפעם המיקום הוא
יחסית קרוב.העבודה הנוכחית מתגוררת בגבעת-שמואל.השמש כבר שקעה
והחשכה החלה.תוך מספר דקות הוא מגיע לשכונה בה "המורה" גרה.הוא
החליט כי הוא קורא למקרה הזה בשם המורה.הוא מחנה את המכונית
יחסית רחוק מהכתובת המקורית בכדי שלא יראו אותו ומלביש על עצמו
את כל האביזרים.הוא מכניס מחסנית לאקדח רק למקרה חירום.הוא
לובש את המעיל,נועל את המכונית ומתקדם לעבר הבית.הוא הולך בצד
החשוך של הרחוב.כל רגע הוא בודק שאין אף דמות חשודה באזור.הוא
מוציא את המצלמה מכיס המעיל ומתחיל לצלם.השכונה היא שכונה של
רבי-קומות וכמות האנשים שגרים בה רבה.מאות מכוניות מחנות מתחת
לכל בניין.האזור די חשוך ודל מתנועת אנשים.בפינת הרחוב ישנה
גינה.נדנדה,מגלשה וארגז חול.ממש גינה קלאסית.לפתע הוא שומע רעש
מוזר מן השיחים.הוא שם את היד על האקדח ומוכן לכל דבר.הוא
מתקדם לאט לאט ומגלה שאלו זוג חתולים.הוא מוריד את היד מהאקדח
וממשיך בדרכו.משמאלו נמצא בי"ס יסודי.הבי"ס שומם מאדם-אחרי הכל
זאתי כבר שעת ערב.הוא נעמד מספר מטרים מהבניין של המורה.הוא
מוציא את הפאלם ובודק כי אכן זהו הבניין.הוא מצלם כל צד של
הבניין.הוא בודק שוב שאין איש באזור.הוא מחפש מקום חשוך לעמוד
בו ונעמד מתחת לעמוד חשמל בכניסה לבניין.הוא מחכה חצי-שעה אולי
במקרה יתמזל מזלו והמורה תרד במקרה.לא הוא לא מתכנן לסיים את
זה היום.הוא פשוט רוצה תמונה עדכנית שלה.ברוב המקרים התמונות
שניתנות במעטפה לא מעודכנות וקשה לזהות את העבודה.הפעם המזל לא
עמד לצידו וחוץ מחתולי רחוב מעצבנים אף אחד לא עבר.הוא מתחיל
לחזור לכיוון המכונית שבדרך הוא ממשיך לצלם כל מיני נקודות
בשכונה.הוא מגיע למכונית ונוסע הבייתה.השעה כבר די מאוחרת
בלילה והחשכה בעצומה.בשעה הזאת הכבישים מתחילים להתרוקן והרבה
יותר כיף לנהוג.תוך פחות מ10 דקות האיש בשחור מגיע הבייתה.הוא
מחנה את האוטו במקום הרגיל בקצה החניון.הוא לוקח את כל הדברים
שלו ונועל את המכונית.הוא ממהר לעבר המעליות.הוא מזמין את
המעלית ושוב מוציא את המפתח הקטן מן הכיס.
הוא מכניס את המפתח לחריץ ולוחץ על המספר 72.בדרכו למעלה הוא
פורק את המחסנית לא לפני שהוא מוריד את משתיק הקול.הוא מגיע
לקומה שלו.הוא פותח את דלת דירתו ומדליק את האור.הכל אותו
דבר.שום דבר לא השתנה מאז שהאיש בשחור עזב את הדירה בפעם
האחרונה.הוא נכנס לחדרו ומוריד את המעיל.הוא מוריד מעליו את כל
האביזרים ומשאיר את המצלמה בהשיג יד.הוא מדליק את המחשב
ומחכה.הוא מדליק את המצלמה ומוציא מהמגרה את הכבל שמחבר אותה
למחשב.הוא מחבר את המצלמה למחשב.הוא מוריד את כל התמונות אל
המחשב ועובר על כל אחת ואחת.הוא מסמן נקודות חשובות.כל עמוד
וכל פח אשפה.הוא מדפיס חלק מהתמונות.הוא מתחיל לסרטט בראשו
סרטוט מדוייק של השכונה.הוא לוקח דף ועט ומתחיל להעביר את
המחשבות אל תוך הדף.הוא מסרטט את השכונה לפי זכרונו והוא גם
נעזר בתמונות.הדקות עוברות מהר מאד ואחרי שעתיים האיש בשחור
מסיים את השרטוט.השרטוט מדיוק להפליא.החל מבניינים ועד לפחי
אשפה ועמודי חשמל.הוא עובר על כל הקווים בעט שחור וסורק את
השרטוט לתוך המחשב.בעזרת המידע שהוריד לפני הוא מעדכן את
השרטוט ומוסיף חנויות וקויי אוטובוסים.הוא הופך את השרטוט
לקובץ תמונה ומוריד את השרטוט לתוך  הפאלם.הוא מדפיס את הגירסא
הסופית ומכניס אותה לתוך המעטפה.הוא שם לב כי הוא עדיין לובש
את הג'ינס ואת הנעלים.מרוב שהוא היה להוט בעבודה לא היה לו זמן
להוריד אותם.הוא פותח את האינטרנט ובנתיים מוריד את הבגדים.הוא
לוקח אותם ושם אותם בתוך סל הכביסה.הוא נכנס לאינרטנט ומשוטט
באתרי אינפורמציה.הוא מדבר עם המקורות שלו אך משתדל לחשוף כמה
שפחות על עצמו.הוא משתעמם די מהר מהאינטרנט ומחליט כי הוא סוגר
יום.הוא מתנתק מהאינטרנט ושומע קצת מוזיקה.הפעם הוא שם את
הקורס.הוא מוריד עדשות ומצחצח שיניים.הוא מסדר את המיטה ומסדר
קצת את החדר.הוא שונא שיש בלאגן.הוא מסדר את כל הדפים שעל
השולחן ומכניס את המצלמה לתוך המגירה.הוא מכוון את השעון ל900
בבוקר.הוא סוגר את החלונות,סוגר את אלפרד ומכבה את המוזיקה.הוא
מוריד את המשקפיים,מוריד את השעון וסוגר את הדלת.הוא סוגר את
האור.הוא מתייחד עם החושך המוחלט הסורר כעת בחדרו.הוא צועד
מספר צעדים עד למיטתו ונשכב בה.שוב לבדו.הוא עוצם את עיניו
וסוגר עוד יום רגיל של עסקים.בראשו הוא מריץ את היום שעבר
עליו.הוא חושב על העתיד אך משתדל לבטל את המחשבות עם
עייפותו.תוך מספר דקות הוא נרדם.זהו.עבר עוד יום.