לפני שנתיים, בקיץ, אני ורוני טיילנו בים. נכנסנו למים, ושחינו
לשובר הגלים.
כשהייתי עם רוני לא עישנתי. רוני הייתה משתגעת מזה. היא הייתה
צורחת עלי שאני הורג את עצמי, ושכל סיגריה מדללת לי 7 דקות
מהחיים, ושזה מגעיל ומסריח, ובכלל.
אז כשהייתי איתה, לא עישנתי בכלל.
בכלל, כשהייתי עם רוני, לא הייתי צריך כלום. החיוך שלה היה
שווה לי את כל הסיגריות שבעולם.

אם הייתי יושב על השובר הזה בלי רוני, אז בטח הייתי חושב
שסיגריה עכשיו תהיה ממש במקום, אבל הייתי עם רוני, אז פשוט
בהיתי בים, ואז ברוני, ושוב בים. וחשבתי מי יותר יפה. וידעתי
שאולי מיליונים של אנשים באים להסתכל על הים כשהם צריכים
להסתכל על משהו יפה, אבל כשמסתכלים על הים, ואז על רוני, ושוב
בים, בכלל אין מה להשוות, ואני, מה לעשות, מנצח את כולם.

כשאני חשבתי את המחשבה הזאת, את רוני עקץ בינתיים סרטן שטייל
על השובר, ורוני לא שמה לב אליו, והסרטן המטומטם הזה לא היה
מסוגל לראות כמה שהיא יפה, וכמה שאסור לעקוץ דבר כל כך יפה.
ורוני הייתה ממש מסכנה מזה, אז חזרנו. לרוני התנפחה הרגל
לשבועיים, והיא בקושי הייתה יכולה ללכת.

בערך חודש אחרי זה רוני פתאום הפסיקה לאהוב אותי.

אחרי זה עדיין דיברנו, אבל אני, שידעתי מהי רוני כשהיא מושלמת,
ואני, שבלעדי היא לא הייתה יכולה להמשיך להיות כזאת, ראיתי
אותה הולכת ונהרסת מול העיניים שלי.

עד שבסוף, רוני הייתה כבר כל כך לא יפה, שכבר לא יכולתי לאהוב
אותה יותר.

בגלל ששכחתי איך אוהבים, חיפשתי לי עיסוקים אחרים. בגלל שממילא
לחיים שלי לא הייתה שום משמעות שלא הייתה קשורה איכשהו ברוני
של פעם, שאהבתי, הייתי די אובססיבי בכל מה שנוגע אליה,
וכשנזכרתי בסרטן שעקץ את רוני על השובר, מיהרתי וקניתי לי סרטן
בבית החי של איציק, והאכלתי אותו כל יום בג'וקים קטנים. הסרטן
שלי גדל וגדל, ככל שהוא אכל יותר ג'וקים, וכל פעם שהוא אכל עוד
יצור קטן, שחרחר ומגעיל, היה לי חיוך מרושע על הפנים.

חוץ מזה, בגלל שרוני כבר לא הייתה, אז חזרתי לעשן, ועישנתי כל
כך הרבה סיגריות עד שהחברה שאני לא מצליח לזכור את השם שלה
שמייצרת את הסיגריות האמריקאיות, קנתה יאכטה למנכ"ל שלה רק
בזכותי, וכשהמצב הכלכלי שלי הדרדר בעקבות זה, החברה מדובק
התחילו להרוויח עלי בכמויות.  

זה היה לפני שנתיים. שנתיים אני כבר מגדל את הסרטן שלי. לפני
כמה חודשים, קניתי גם סרטן ממין נקבה. חשבתי שהם יהיו מאושרים
ביחד, ואפילו ישריצו כמה סרטנונים, אבל הסרטנה החדשה פשוט אכלה
את הסרטן שלי, ואני, שלא ממש רציתי סרטנה קניבלית שכזאת, תקעתי
אותה על שיפוד, ועשיתי מה שעשיתי.

אז עכשיו אין לי רוני, וגם אין לי סרטן. ואני עוד יותר מדוכא,
ואני עוד יותר מעשן. אבל לא נורא. זה לא יימשך הרבה זמן.
בצילום רנטגן אמרו שבמוח שלי, ממש ליד האונה הימנית, ודי קרוב
לגזע המוח, כבר גדל לו עוד סרטן קטנטן, ושבניגוד לסרטן שעקץ את
רוני, או לסרטן שגידלתי באקוואריום שליד הטלוויזיה, הסרטן הזה
לא הולך לשום מקום.