במוחי אני מנסה לדמיין אותך
ברגעיך האחרונים,
מה עבר באלו השניות במוחך
כשנכנסו למטבח המחבלים.

ארבעה כדורים חטפת בחזה
ובעורף אחד נוסף,
האם זה כאב לך וסבלת
כשאלוקים אותך אליו אסף?

כשקיבלתי את הבשורה המרה
ליבי מאן להסכים
שיותר אני לא אזכה לראות
את חיוך המקסים.

אך האמת היא שזכיתי
כבר למחרת בבוקר
לראות את תמונתך בעיתון
עם חיוך מלא אושר.

להסתכל על התמונה דקות ארוכות
ולדמיין אותך עם גיטרה ביד,
אני רוצה שתדע שהפוזה הזאת
תישאר במוחי לעד.

אז מה,לקחו אותך למין כזה מקום
שהכל מסביב הרים בירוק.
נוף מדהים ושקט חזק
שבטח חודר לך לקבר עמוק עמוק.

בכי חזק ורועם של בנים,
קול של שבירה מתוך הלב,
בנות מתייפחות על כתף חברתן
ומשפחתך עטופה במעגל של כאב.

הרב מספיד ואחר-כך חבר טוב
ואני שיכורה מכאב ומבכי,
מבעד לדמעות מנסה להגיד לך שלום
כשאתה עטוף בתרכיכי משי.

לקח לי קצת זמן
והיה קשה עם העובדה להשלים,
אני רוצה שתדע
שבחיים לא הרגשתי כזה כאב בפנים.

זה כל-כך נכון מה שאומרים
שאתה לא מבין עד שזה נוגע בך,
הכאב קורע מבפנים,הוא כ"כ עצום
אבל השארת לנו חובה-
להמשיך בחייך!

                                          מוקדש לזכר ידיד
אהוב שנרצח
                                                 
בעש"ק.יהי זיכרו ברוך.