היא עמדה מולי כחיילת מעופרת ,
שום תו בפניה לא זע ולא נע ,
נשארתי מולה מפוחד.
ידעתי שכל התפקיד הזה משוחק .
הייתי משותק .
לא ידעתי מה לומר ,
לא ידעתי איך אני אוכל לברוח.
לא מצאתי דרך נסיגה .
היא הבהילה אותי עד כלות הנשמה .
ידעתי שאמצא דרך לרכך אותה .
לומר לה שיש מקום לקצת אנושיות במערכה ,
והיא התרכה ,
אך שמרה על ארשת פנים חתומה .
הביע רגש מסויים של הבנה,
וחשתי בתוכי הקלה . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.