אם היית יכולה
היית מקפיאה אותי,
מכניסה אותי לארון
ומשליכה את המפתח,
כך היית מרוצה
ויודעת היכן אני
ומה אני עושה בכל שעה.

אם היית יכולה
היית כובלת אותי,
את ידיי ורגליי,
לא בשרשראות ברזל
אלא בסרטי קטיפה רכים וחלקים.
והיית אומרת:
אבל זה לא כואב,
זה נעים וטוב.

ולאט לאט
תעברי איתי מחדר לחדר
תאכילי אותי בכפית
ותנגבי את סנטרי
תלטפי את שערי
ותאמרי: מתי כבר תסתפרי?
וכשיהייה קר תרעדי במקומי
וכשיהייה חם תזיעי בשבילי
ואפילו תמותי בשבילי.

ובעיינים מזוגגות אביט בך
בחצי טירוף לא אצליח להבין
הייכן היית כל הזמן הזה?
ושדייך הקרים,
חסריי חלב היו תמיד בשבילי,
וידייך הקשות לעולם לא לחיבוק נועדו,
ושפתייך היבשות לעולם לא לנישוק,
רק לריסוק,
לסירוס.

ואני רציתי אותך - כמו אדמה,
רק רציתי אמא אדמה.