אני לא ממש יודעת איך זה קרה לי. משהו לא מובן השתלט עלי, כפה
עלי...
אחזתי בידי את המכונה, היא נעה בחוזקה כאילו ידעה שאין עלי
לעשות כן אך מוחי חשב אחרת.
היא זמזמה בקול הולך וגובר... קירבתי אותה אל ראשי, שיניה
החדות החלו לנגוס במהירות במחלפות ראשי.
עברתי כבר רבע ראש, אין דרך חזרה, מכונת התספורת שרקה בקול
מאיים, היה קשה לה להתמודד מול ערימת השיער הזו, ערימה ששבע
שנים היה  זמנה לגדול, אך כעת הזמן תם, דבר לא ישוב כשהיה,
ובפרט לא שיערותי...
הנחתי את המכונה בצד, מתבוננת בראי בכדי לראות את התוצאות
הסופיות.
ערימות של שיער חום היו מונחות מסביבי, הרמתי חופן של שיערות,
חלקם גלשו מתוך ידי, מתבוננת, היו גם כמה כתומות, אף פעם לא
ידעתי שהיו לי שיערות כתומות, אולי אם הייתי יודעת לא הייתי
עושה זאת ואולי אם הייתי יודעת בכל זאת הייתי עושה זאת.
מיששתי את ראשי, העברתי יד אחת לאורך השיער שהיה, העברתי גם את
היד השניה, זה היה נעים, טיפה מדגדג, כמעט כמו הלחי של דורון
כשהוא לא מתגלח.
זמן השלב השני הגיע, לקחתי את סכין הגילוח של אמא שלי מחדר
האמבטיה, אני אישית מורידה שיער במכונה אז נאלצתי להישתמש
בסכין של אחרת.
פיזרתי בנדיבות קצף גילוח על הראש, הוא נזל לי על הפנים והריח
החזק שלו דיגדג לי בנחיריים. התעטשתי.
העברתי בזהירות את הסכין על הראש, זה היה נעים, מאוד אפילו,
יותר משציפיתי.
חמש דקות עברו והנה אני ניצבת שוב מול המראה.

אני לא כל כך יפה עכשיו.
זה לא כל כך מחמיא לי,
התספורת החדשה.
אני קירחת.
אבל...
למה???