ע"פ "סהר אביב" מאת בט באו לורד

יֵשׁ חוֹבוֹת יְשָׁנִים שֶׁנִּגְזַר עֲלֵינוּ לִפְרוֹעַ.

סָבָתִי כָּךְ אָמְרָה וְהִבְטִיחָה
כִּי יַחַד נִזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת
חֲמֵשֶׁת דּוֹרוֹת מִתַּחַת קוֹרַת גַּג אַחַת.
זֶה גּוֹרָלִי וְזוֹ נֶחָמָתִי, עַל פִּי הַנְּבוּאוֹת.

אַךְ לֹא הַשָּׁנָה זֶה יִקְרֶה וְלֹא עוֹד עָשוֹר,
כִּי עַתָּה אֲפֵלִים הַלֵּילוֹת,
הָעֵשֶב גָּבוֹהַּ וְהָאֹפֶק נִסְתָּר
בְּחֶלְקַת קִבְרוֹת אָבוֹתֵינוּ.

לִכְשְׁיַגִּיעַ הַיּוֹם הַנָּכוֹן -
אז רוּחַ בְּשוּמָה תְּנַשֵּׁב
עַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת הַיְּרֻקּוֹת
וַאֲנִי אֲקַיֵּם אֶת כָּל הָהַבְטָחוֹת.

כִּי עֵת שֶׁל שֶׁמֶשׁ, עֵת שֶׁל צֵל,
עֵת לָשִׁיר וְעֵת לַחֲנוֹק אֶת הַדְּמָעוֹת,
עֵת לְהִפָּרֵד וְעֵת לָשׁוּב
וּלְאַחֵד אֶת הַלְּבָבוֹת.


ינואר 2003

שירי מחווה לספרות עולם:
http://stage.co.il/s/301222