כל החיים שלו רוני חיפש את הנוף המושלם.
מאז שהוא ראה את הקשת מחלון של הכיתה ביסודי הוא איבד את זה
...
היה לו מין ניצוץ זהוב בעינים כשהוא ראה את הקשת הזאת - ומאותו
רגע הוא תמיד יצא למסעות כאלה למצוא עוד ועוד נופים מדהימים
שכאלה - הוא נסע לכל מסלול טיולים שיהיה מומלץ ע"י "הייקרים"
מקצועיים , כל מפל בעולם הזה זכה לראות את הניצוץ הזהוב בעינים
של רוני ,  כל פסגה מושלגת קיבלה זכות להחזיק עליה את רוני -
הבן-אדם עם הניצוץ.

תמיד ניסיתי לדמיין מה יקרה שלרוני יגמרו המקומות בעולם - הוא
הרי חי על הניצוץ הזה , הניצוץ הזה היה בשבילו הכול - והוא היה
, באופן מאוד מרשים , מאוד קרוב להיות הבן-אדם הראשון שטייל
בכל המקומות היפים בעולם הזה..

האמתי שזה היה זוועה ליסוע עם הבן-אדם לטיול רגיל - טיול של
החברה ... , אנחנו - בשבילנו נוף מדהים זה לקפוץ לטבריה ולשבת
ב"חלוקים" - אבל הוא - כל הטיול תמיד דיבר על טיולים אחרים -
כאילו שהכנרת הזאת לא מספיקה לו , ואפילו לא מגרדת לו תקצה של
הניצוץ...
קוואלות באוסטרליה , מפלים בגובה של כמה קילומטרים בזמן שאנשים
במצנחים צבעוניים מעופפים לידם - גושי קרח ענקיים והזוהר
הצפוני - "שתוק כבר ותהפוך תקבבים...!" אני צועק עליו לפעמים -
בלי שום קשר , רק כדי להראות לו שעם כל הזיוני שכל שלו הוא
עדין יכול לשרוף לי תקבבים...

ומה שהכי מעצבן אותי חוץ מהקטע עם הקבבים זה כוח המשיכה של
הבן-אדם...
כשהיינו בסיני הוא זה שריתק את השוודיות בסיפורים שלו ואחרי זה
בחדר שלו.
כשהיינו בייון אין סקנדינבית שלא רצתה להיות ההר הכי גדול
שרוני עלה עליו - ואנחנו , מסתכלים עליו ואומרים וואווו ... -
מגיע לו - אבל מה , מה בשם אלוהים - אז הבן-אדם הסתובב קצת
בעולם - אז היה לו כסף להפוך להיות הזיין הגדולה בתולדות
הפלאנטה - הוא יודע איפה זה הכי זול לקנות חלב בשכונה שלנו
...? - הוא יודע מתי להפוך את הקבבים כדי שלא ישרפו ... ? -
לא.. ! - ומבחינתי זה מה שקובע.
(אז לך תזדיין רוני.)